העולם הנפלא של ההורמונים הטבעיים

הגוף שלנו מייצר יותר ממאה הורמונים שונים הפועלים באופן מקומי או מופרשים למחזור הדם ונקלטים על ידי כל תא ממאה טריליון התאים בגוף. ההורמונים הם חומרים ביולוגיים החיוניים לחיים מכיוון שיש להם תפקידים רבים: לגרום להתפתחות תקינה של גבר ואישה, להשיג שינה מרעננת ולהתעורר בבוקר עם אנרגיות חדשות, לבנות את השלד ולשמור על שלמות הסחוסים במפרקים, להרגעה ולמניעת דיכאון, לאפשר לאישה להיכנס להיריון וללדת, לספוג את יסודות המזון במעיים, למנוע אגירת שומן, לגרום להתפתחות של השרירים. פעילותם משמעותית בקביעת הגובה של אדם, בוויסות המחזור החודשי של האישה ובוויסות הפוריות והדחף המיני בשני המינים. הם עוזרים לאזן את לחץ הדם והדופק, לשמור על הזיכרון תקין ולייצב את האישיות, לאזן את רמתם התקינה של סוכר ושל שומנים בדם ובתאים, לייצר חלבונים חדשים, למנוע תגובות אלרגיות, לשמור על הפעילות התקינה של המערכת החיסונית ועוד פעולות רבות אחרות. בהתאם לכך, כפי שראינו בפרק הקודם, רמתם הפחותה של הורמונים בדם נקשרת להתפתחות של מחלות רבות בגיל מבוגר, שנדבר על עליהן בפירוט בהמשך הספר.
בנוסף, בכל שלבי החיים הגוף שלנו יכול לייצר כמות בלתי מספקת של הורמונים שונים הנחוצים לתפקוד תקין של התאים והרקמות כתוצאה מגורמים שונים שעלולים להשפיע על פעילות הבלוטות. כפי שנראה בפרקים הבאים, שמונה בלוטות חשובות ממוקמות באזורים שונים בגוף. בלוטות אלה פועלות עשרים וארבע שעות ביממה. ההורמונים שהן מייצרות מופרשים למחזור הדם ומגיעים לכל התאים ברחבי הגוף. משך החיים של אנזימים ושל חומרים ביולוגיים רבים אחרים בתאים הוא קצר, ונע בין למספר דקות לחצי שעה. לכן, אנו זקוקים להורמונים על מנת להחליפם באנזימים, בחלבונים ובחומרים ביולוגיים חדשים.
הורמונים מתחברים לקולטנים הייחודים שלהם, הקיימים בממברנה של התא, ובתוכו הם גורמים לשרשרת של תגובות כימיות המיוחדות להם. הם גם נקשרים לקולטנים הייחודים שלהם בדנ"א בגרעין ובמיטוכונדריה של התא ולקוד הגנטי, במטרות הבאות: 1. לגרום לשכפול של קטע מסוים של דנ"א כדי לייצר חלבונים חדשים על מנת להחליף חומרים ביולוגיים השונים שניזוקו בתוך התאים עצמם; 2. לגרום לחלוקת התא לשני תאים חדשים, צעירים ובריאים; 3. לייצר חום.
            רמה מיטבית של ההורמונים השונים במהלך כל חיינו היא חיונית, וכל שינוי ברמתם משפיע על תפקוד כלשהו בגוף. כפי שראינו בפרק הקודם, כאשר אנו מגיעים לגיל מבוגר, הייצור של הורמונים מסוימים יורד, אולם רמתם של אחרים עולה. כך, האיזון ההורמונלי העדין ביניהם, שהיה קיים בגיל צעיר, משתנה. לדוגמה, אם אנו סובלים מבעיות במפרקים או בעמוד השדרה, ומופיעים קמטים בעורנו או שאנו עולים במשקל למרות כל הדיאטות שאנו שומרים ועושים, זה סימן שקיים חוסר איזון בין ההורמונים הרבים בגוף. לכן כדי לשמור על בריאותנו אנו חייבים להחזיר אותם למצב המאוזן הקודם, כפי שהיה בגיל צעיר. אז הינו רזים ואנרגטיים.
            בפרק זה נלמד על פעילותם ועל רמתם התקינה של ההורמונים העיקריים בגוף ועל הצורך להשיג את רמתם המיטבית, כפי שהיו בשנים הפעילות שלנו. נדבר גם על אינטרפרטציה נכונה של תוצאות בדיקות המעבדה ההורמונליות.
בקהל הרחב קיימת דעה קדומה, ש"הורמונים גורמים לסרטן". כאן אני רוצה להבהיר מספר נקודות: א. הקשר בין הורמונים לסרטן נוצר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כאשר חברות התרופות החלו לשווק הורמונים סינתטיים – בתחילה הורמונים שנלקחו מחיות ואחר כך מייצור עצמי של הורמונים סינתטיים במעבדות – כדי להקל את התלונות של נשים בתקופת המנופאוזה (גיל הבלות). התוצאה הייתה שאחרי מספר שנים התרבו מקרי הסרטן ותופעות אחרות, לכן ה-FDA אסר לשווק סוגים מסוימים של הורמונים סינתטיים.
ב. גם כיום רופאים עדיין משתמשים בהורמונים סינתטיים למטרות שונות, ולעתים אחרי עשר שנים או יותר מופיע הסרטן השד, השחלות או הרחם, אבל מי זוכר שהסרטן הנוכחי קשור בטיפול בהורמונים סינתטיים, שהמטופלת קיבלה שנים רבות קודם לכן…
ג. מרבית המקרים של סרטן מחוץ למערכת המין מופיעים בגיל מבוגר, בשנים שבהן המערכת החיסונית חלשה. ירידה בפעילות של מערכת החיסונית היא תוצאה של חוסר פעילות של בלוטת התימוס, המושפעת מרמה נמוכה של הורמונים טבעיים בגיל מבוגר.
ד. ההורמונים הטבעיים ברמתם המיטבית, לעומת ההורמונים הסינתטיים, מעוררים את הפעילות של המערכת החיסונית, לכן היא יכולה להגן על הגוף מהתפתחות של תאים סרטניים או ממחלה זיהומית.
            מרבית הפעילות של הבלוטות העיקריות הקיימות בגוף מנוהלת על ידי מרכז שנמצא בבסיס המוח, באזור שנקרא "מוח הביניים" או היפותלמוס (Hypothalamus) (איור 1). אזור זה נמצא בבסיס המוח ומעל בלוטת יותר המוח, ופועל כשעון ביולוגי. קיימים בו מרכזים משניים רבים המנהלים את חיינו הלא רצוניים (פעילות החיים הראשונית כגון נשימה, חום וכו') והפעילים (כגון פעילות גופנית, היריון וכו'), קובעים את התגובה שלנו למצב של שובע ורעב, רמת החום בגוף, הדחף המיני ויכולת ההתרבות, איזון המים ורמת הסטרס, יכולת השינה והתעוררות ותפקידים רבים אחרים. אזור זה של מוח הביניים מחובר לשני אזורים אחרים:
1. אזורים גבוהים יותר במוח המנהלים את התגובות המודעות שלנו לסביבה והם יכולים להשפיע על פעילותו של מוח הביניים. לדוגמה: סטרס או חשיפה לוויכוח קשה עלולים לגרום לפעילות יתר במרכז הסטרס במוח הביניים, המשפיע על הבלוטה יותרת המוח להפריש את ההורמון ACTH, ולגרום לבלוטת יותר הכליה להפריש רמה מוגברת של ההורמון קורטיזול, הנקרא גם הורמון הסטרס. המטרה של תגובה זו היא להכין את הגוף כדי להתכונן יותר טוב למצב שנוצר. דוגמה נוספת: חבלה בראש עלולה לשתק את הפעילות של מוח הביניים ולגרום להפסקת העברה של הוראות ממוח הביניים לבלוטת יותרת המוח ולשאר הבלוטות בגוף.
2. על מנת להוציא לפועל את ההוראות של מוח הביניים, המרכזים הרבים שלו משחררים מסרים כימיים מיוחדים המגיעים לבלוטת יותרת המוח, והיא מצדה מפרישה את ההורמון המתאים לפי טיב
 

איור 1 – תצוגה גרפית של מרכזים חשובים הנמצאים באזור המוח הביניים (היפותלמוס), הנמצא בבסיס הגולגולת. ההיפותלמוס קשור במרכזים גבוהים אחרים במוח הנמצאים מעליו ובבלוטת יותרת המוח (Pituitary), הנמצאת מתחתיו
הפעולה הנדרשת. לדוגמה, אם הגוף צריך לשמור על החום, מוח הביניים מעביר הוראה בצורה של סיגנל כימי מסוים ממרכז החום לבלוטת יותרת המוח, והיא מפרישה למחזור הדם את ההורמון המתאים בשם TSH, שמגיע לבלוטת התריס ומפעיל אותה. בתגובה להורמון TSH, בלוטת התריס מייצרת הורמונים בשם T4/T3, המאפשרים לאדם לשמור על חום גופו תקין (איור 2). מכיוון שבלוטת יותר המוח מנהלת את הפעילות בבלוטות רבות בגוף, היא נחשבת לאם המפעילה כל הבלוטות אחרות בגוף.
            כאשר ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת יותרת המוח מגיעים לבלוטות השונות, תאים מיוחדים בבלוטות עצמן מגיבים ומתחילים לייצר את ההורמון המיועד שלהן. לייצורם, הבלוטות משתמשים בחומרי גלם חומצות אמיניות (מרכיבים של החלבונים) או בכולסטרול. ההורמונים נאגרים בבלוטות עצמן ומופרשים למחזור הדם לפי צורכי הגוף. כאשר ההורמונים מופרשים למחזור הדם, הם מתחברים לחלבוני הדם ומביאים את ההורמונים שלהם לתאי המטרה או נמצאים חופשיים במחזור הדם בכמות זעירה. בממברנה של התא ההורמונים נקשרים לקולטן ייחודי לכל הורמון, אשר מאפשר להורמון להיכנס לתוך התא כדי לבצע מספר פעולות: בתוך התא, ההורמונים מפעילים את האנזימים לפעילות כימית מסוימת או נכנסים לתוך הגרעין, מתחברים לדנ"א (קוד הגנטי), שהוא כמו תוכנת מחשב, ומשכפלים קטע מסוים ממנו או לגרום לחלוקת התאים לשני תאים חדשים או כדי לייצר חום.

איור 2 – שרטוט המראה אזור במוח הביניים השולח מסרים כימיים לבלוטת יותרת המוח. היא מייצרת את ההורמונים המפעילים את הבלוטות החשובות בגוף כגון בלוטת יותרת הכליה, האשכים, בלוטת התריס, השחלות וכו' (קו רצוף). ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטות אלה מאזנים את הפעילות של מוח הביניים ושל בלוטת יותרת המוח על ידי מנגנון של היזון חוזר (קו מקוטע). בדרך זאת נשמר האיזון ההורמונלי במערכת
כעת הגענו לשלב שבו אנו צריכים להבין מספר עובדות פיזיולוגיות מוכחות לגבי ההורמונים:

1. הורמונים מסוימים מופרשים בעיקר בארבע שעות הראשונות של השינה, כאשר אנו שקועים בשינה עמוקה: לדוגמה הורמון הגדילה, טסטוסטרון, מלטונין ואחרים.
2. הורמונים כמו הקורטיזול והאדרנלין מופרשים במחזוריות בחצי השני של השינה לקראת הבוקר, בתקופת סטרס או כאשר אנו מותקפים וצריכים להתגונן מול התוקף. הרמה הגבוהה של ההורמון קורטיזול היא בשעות הבוקר, כאשר הגוף יכול להתכונן לבצע את הפעילות הנדרשת.
3. הורמונים אחרים, כגון האינסולין, מופרשים בלבלב כמעט במשך כל היום, זאת על מנת להוריד את רמת הסוכר בדם. לעומת זאת, אם רמת הסוכר בדם יורדת יותר מדי, הלבלב מפריש הורמון אחר בשם גלוקגון (glucagon), כדי לעלות את רמת הסוכר לערכים תקינים. כך שניהם פועלים בכיוונים הפוכים ויכולים לשמור על רמה תקינה של סוכר בדם.
4. הפרשה של הורמונים על ידי בלוטת יותרת המוח ובלוטות אחרות בגוף מושפעת ממספר גורמים:

1. פעילות גופנית;
2. רמת הסוכר בדם בשעות הלילה או היום;
3. רמת האינסולין בדם בשעות הלילה;
4. רמת החלבונים בדם בשעות הלילה;
5. רמת הקורטיזול בדם במשך היום.

5. אנשים בעלי עודף משקל מתאפיינים ברמות גבוהות של הורמון האינסולין ושל סוכר בדם. הם מראים רמות נמוכות של הורמון הגדילה ושל טסטוסטרון בדם, מכיוון שרמה גבוהה של אינסולין וסוכר מדכאת את ההפרשה של שני הורמונים אלה בלילה.
6. קיימת סינרגיה בפעילות בין שני הורמונים – לדוגמה בין הורמון הגדילה (GH) והטסטוסטרון. פעילותם יחדיו בגוף משפיעה על בניית שריר השלד והעצם ועל שרפת מאגרי השומן בגוף. יש לציין שההשפעה הביולוגית של הורמון הגדילה היא קדם-הורמון, ופעילותו הביולוגית מתחילה רק כאשר הורמון הגדילה הופך להורמון פעיל בשם IGF-1 בכבד (איור 2). בנוסף, בהיעדר הורמון IGF-1, הפעילות הביולוגית של הטסטוסטרון נפגעת. גם הורמון הגדילה והאסטרדיול משתפים פעולה בפעילותם הביולוגית. מתן אסטרדיול גורם לעלייה בהפרשה של ההורמון הגדילה.
7. ההורמונים תלויים בגירויים סביבתיים שמשפיעים על אזורים שונים במוח העליון. לדוגמה, גירוי אחד, כמו מתח נפשי (סטרס) במשך הלילה, יכול לעורר הפרשה של ההורמונים קורטיזון ואדרנלין בחצי השני של הלילה. כך רמת הקורטיזול בבוקר היא גבוהה ומאפשרת לנו להתמודד עם הסיבה לסטרס. לעומת זאת, כאשר התנאים טובים וההורמונים מופרשים בחצי הראשון בלילה אחרי שינה טובה, אנו קמים רעננים ומוכנים בצורה חיובית למשימות של היום. אם אנו מפריעים לייצור עצמי של הורמונים על ידי כך שאנו שותים אלכוהול (סוכר), או אוכלים ארוחה ערב עשירה בפחמימות (סוכר), תהיה עלייה של סוכר ואינסולין בדם לפני השינה. בחציו הראשון של לילה כזה תתרחש הפרשה מועטה של הורמונים, בעיקר של הורמון הגדילה, טסטוסטרון והורמוני מין של האישה. אז השינה לא תהיה מרעננת, והאדם יקום עייף ובלי כוח. במצב כזה הגוף שלנו מייצר קורטיזול כדי לתת לנו כוח להתמודד עם הסטרס שהעייפות גורמת. אם תופעה זאת של אכילה לילית חוזרת כל הלילות, ורמת הסוכר ורמת האינסולין הליליות נשארות גבוהות, בגבר זה עלול להביא למצב שייצור ההורמונים כגון טסטוסטרון והורמון הגדילה ירדו באופן הדרגתי והוא עולה במשקל; אצל אישה יכולה להתפתח הפרעה בהפרשה של הורמוני המין שלה, הגורמת לשינויים במחזור החודשי שלה.
            בכוונתי לעורר את תשומת לבכם לכך שבמשך החיים וכאשר הגיל מתקדם והתזונה אינה מתאימה, קיימת השפעה של גורמים שתיארתי קודם שיכולים לשנות את מצב בריאותנו. אולם אנו יכולים להשפיע על ייצורם של ההורמונים אם אנו בוחרים את הזמן הנכון ואת סוג המזון שאנו אוכלים, כמו גם על ידי אורח החיים שלנו, פעילות גופנית סדירה או לא סדירה ושליטה בדרגת המתח הנפשי. לכן לגורמים אלה יש השלכות משמעותיות על הגוף, על החיוניות שלנו ועל המהירות שבה מתפתחות המחלות וההתקדמות של תהליך ההזדקנות.
            תופעה נוספת הקשורה בסוג המזון שאנו אוכלים היא שהחיים המודרניים שינו באופן קיצוני את הדרך שבה אנו משיגים את המזון וגם את האיכות של המזון עצמו. בד בבד השתנו הרגלי האכילה עצמם. היום המזון תעשייתי יותר וטבעי פחות, ואנו מתאמצים פחות כדי להשיגו. חברות המזון מוסיפות חומרים כימיים רבים כדי לשנות את הטעם, הצבע והריח או את משך חיי המדף של המוצרים. בצורה כזאת מוצרי המזון נעשו טעימים ומפתים יותר, וזאת כדי שאנשים ירצו לאכול את המזון בכמויות גדולות ופעמים רבות יותר ביום. במדיה האלקטרונית מוצגות תכניות רבות של שפים ידועי שם, המציעים תבשילים ומתכונים המעוררים אהדה לבישולם. בנוסף, מזון תעשייתי מכיל פחות חומרים חיוניים לגוף כגון ויטמינים ומינרלים, כי הם נהרסים במהלך ייצור המזון, בחימום במיקרוגל או בחימום בחום גבוה. בסופו של דבר המזון הטעים הזה מורכב ברוב המקרים מסוכרים פשוטים, משומנים תעשייתיים או מחומרים מלאכותיים, שהגוף אינו יכול להשתמש בהם לצרכיו, והם גורמים לפעילות הורמונלית בלתי רצויה. כל התופעות האלה משפיעות באופן משמעותי על מוח הביניים שלנו ועל תחילה של תהליך התמכרות למזון, בעיקר לפחמימות. כתוצאה מהשפעתם על מרכזי השובע והרעב במוח הביניים, נוצר גם מצב שבו הייצור העצמי של מרכיבים ביולוגיים רבים (הורמונים וחלבונים-אנזימים) בגוף יורד ומשפיע גם על ספיגה של חומרים ביולוגיים רבים אחרים במעיים.
ההשפעה והפעילות של ההורמונים העיקריים בגוף

1. אסטרדיול

תפקידו העיקרי של האסטרדיול, הנקרא גם אסטרוגן, הוא להבטיח את המשך התפתחות האדם על כדור הארץ באמצעות האישה. הורמון האסטרדיול, יחד עם הפרוגסטרון, הם ההורמונים העיקרים של האישה, המווסתים את המחזור החודשי ואת היכולת להרות. לכן הם ממלאים תפקיד חשוב בבניית גוף האישה, ברבייה ובהתרבות בני האדם על כדור הארץ. הורמונים אלה מיוצרים בשחלות באמצעות הכולסטרול כחומר גלם. קיימים קולטנים של הורמונים אלה בכל הרקמות בגוף, ובמיוחד במוח, בכבד, בלב, בשלפוחית השתן, בכלי הדם, בעצמות, במפרקים ובנרתיק. אלה האזורים העיקרים שעליהם האישה מתלוננת כאשר קיים מחסור בהורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון, בתקופת הפסקת המחזור (גיל הבלות או המנופאוזה). אולם השפעתו היא כמובן על כל הגוף, מהראש עד כפות הרגליים. הפרשה של שני הורמונים אלה נמצאים תחת השפעתו של מרכז ההתרבות, הנמצא במוח הביניים (איור 2). מכאן, ההוראה עוברת לבלוטת יותרת המוח, אשר מפרישה שני הורמונים: FSH (follicular stimulating hormone) או הורמון המחלמן, שתפקידו לייצר את ההורמון אסטרדיול ו-LH (Luteinizing Hormone) או את ההורמון מגרה הזקיק, שתפקידו לגרום להפרשה של פרוגסטרון בשחלות (איור 3).
שני הורמונים אלה מנהלים את המחזור החודשי או מחזור הווסת של האישה בתקופת הפוריות שלה, וחוסר איזון ביניהם הוא גורם משמעותית לחוסר פוריות ולהפרעות במחזור החודשי. המחזור של האישה הוא שורה של שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בשחלות של נשים. השחלות, שנמצאות בשני צדדי האגן, מכילות בין מאה אלף למאתיים אלף ביציות ראשוניות, וכך הן נתונות להשפעתם של ההורמונים FSH ו-LH. עם התחלת הדימום החודשי מתחילים לספור את ימי המחזור. בשבועיים הראשונים, ותחת השפעה ההורמון FSH, אחד או יותר מהזקיקים בשחלות, המכילה ביציות, מתחילים להתפתח. זקיק אחד, השולט, מכיל את הביצית המתפתחת ומייצר את ההורמון אסטרדיול ומאפשר את ההתפתחות ואת ההבשלה הסופית של הביצית. ביום החמישה עשר של המחזור, כאשר הביצית בשלה ובהשפעת ההורמון LH, היא יוצאת מהשחלה לכיוון החצוצרה (שלב הביוץ) (איור 3) כדי להיפגש עם הזרעונים ולהיות מופרית על ידם. בשלב השלישי של המחזור, הנמשך כשנים עשר עד ארבעה עשר יום נוספים, הזקיק השולט נקרא עכשיו "גופיף צהוב", והוא נמצא תחת השפעה של הורמון LH ומפריש את ההורמון פרוגסטרון.

איור 3 – המחזור החודשי של האישה. אחרי הווסת מתחילה הפרשה של אסטרדיול והתפתחות של ביצית. ביום ה-15-14 מתרחש הביוץ ומתחילה ההפרשה של פרוגסטרון כדי להכין את הרחם לקבלת הביצית שהופרתה. יש לשים לב שבשלב השני של המחזור החודשי רמת הפרוגסטרון בדם גבוהה יותר מזו של האסטרדיול (מחזור_ החודשיhttps://he.wikipedia.org/wiki/)
             שימו לב שבמחצית הראשונה של המחזור ההורמון אסטרדיול הוא השולט, אולם במחצי השנייה ההורמון השולט הוא הפרוגסטרון. המטרה העיקרית לחלוקה זאת בהפרשה של אסטרדיול ופרוגסטרון על ידי השחלות היא הכנת הרחם לקליטת הביצית שהצליחה לעבור הפרייה. במידה שהביצית לא הצליחה להיות מופרית, ביום העשרים ושמונה-עשרים ותשעה של המחזור מפסיקה בלוטת יותרת המוח להפריש את ההורמון LH, והשחלות מפסיקות גם הן לייצר את האסטרדיול והפרוגסטרון, הגופיף הצהוב מתנוון, הדימום הרחמי החודשי מתרחש – כביטוי לכך שהביצית לא הופרתה (איור 3), והאישה יודעת שהיא אינה בהיריון.
רשימה חלקית של השפעות מיטביות של האסטרדיול (אסטרוגן) הביולוגי בגיל הפוריות על גוף האישה:

1. מגביר את חילוף החומרים;
2. מפתח את השדיים, הרחם, אגן הירכיים ואת מבנה גוף האישה כאישה;
3. משפר את הדחף המיני והעניין במין;
4. משפר את הפעילות הביולוגית של האינסולין ומסייע לאיזון הסוכר בדם;
5. מאזן את חום הגוף;
6. שומר על מתיחות של השריר;
7. מסייע להירדם בשינה;
8. מקטין את הסיכון לפתח קטרקט בעדשות העיניים;
9. מונע התפתחות של בריחת סידן ואוסטיאופורוזיס;
10. מונע היצמדות של טסיות הדם והתפתחות של קרישי דם;
11. מפחית את ההתפתחות של טרשת העורקים מכיוון שהאסטרדיול מפחית את רמת השומנים               בדם;
12. משפר את הספיגה של מגנזיום ואשלגן בתוך התא ואת השימוש בהם;
13. שומר על רמת הקולגן בעור ומפחית קמטים;
14. מונע התכווצות של כלי דם ומוריד את לחץ הדם מכיוון שמסייע לייצור של חנקן חמצני (NO);
15. מוריד את רמת הכולסטרול וה-LDL ומעלה את רמת ה-HDL;
16. שומר על הזיכרון, משפר את תפקוד המוח והריכוז;
17. שומר על המבנה התקין של העצמות והמפרקים;
18. מונע איבוד שיניים;
19. מונע ניוון הרשתית בעיניים;
20. מאפשר מצב רוח חיובי ומונע דיכאן וחרדה (מעלה את רמת הסרוטונין במוח);
21. מעורב בתפקוד תקין של בלוטת התריס;
22. מונע מחלות אוטואימוניות (מחלות של פגיעה בחיסון העצמי, שבהן המערכת החיסונית                      תוקפת את הרקמות של הגוף);
23. מונע יובש וניוון של התאים בנרתיק;
24. שומר על הפעילות התקינה של תאי המוח ומונע מחלת אלצהיימר.

יש לציין שקיימים גורמים מסוימים מלבד הגיל, שיכולים לשנות את רמת האסטרדיול:

1. עישון וסטרס מורידים את רמת האסטרדיול;
2. אכילת שומני טרנס, פחמימות פשוטות, סוכר, מזון מעובד ועודף משקל – כל אלה מעלים את רמת האסטרדיול. תאי שומן לא רק אוגרים שומן, אלא יש להם פעילות מטבולית מכיוון שהם מייצרים אסטרדיול ומעלים את רמתו בדם ב-30%. עלייה ברמת האסטרדיול, שאינה מאוזנת עם הפרוגסטרון, גורמת בעצמה לעלייה במשקל, להפרעות במחזור ומגבירה את הסיכון להתפתחות של סרטן באיברי המין ובשדיים.

לכן, אישה יכולה להרגיש את הסימנים הראשונים של שינויים הורמונליים כבר בשנות הארבעים לחייה או קודם לכן. יש לציין שקיימים שלושה סוגים של הורמון אסטרוגן: אסטרדיול (E2), אסטריול (E1) ואסטרון (E3). ההורמון החשוב והחזק הוא האסטרדיול (E2), וכאשר אנו מדברים על אסטרוגן – מתייחסים לאסטרדיול (E2). מכיוון שבשנים אלו רמת האסטרדיול (E2) המיוצרת בשחלות יכולה להשתנות, האישה עלולה להרגיש סימנים לכך. אם תופעה זאת מתרחשת בגיל צעיר יותר, בתקופת הווסת, זה ביטוי לכך שרמת האסטרדיול נמוכה או גבוהה מאוד. לכן האישה עלולה להתלונן על תופעות נוספות כגון דיכאון, עייפות והימנעות מביצוע פעילויות מסוימות. נדבר בהרחבה על הנושא בפרק 9 – גיל המעבר אצל האישה.

2. פרוגסטרון

גם הפרוגסטרון הביולוגי, בנוסף לתפקידו ברבייה, ממלא תפקידים נוספים, וקולטנים שלו נמצאים בכל התאים בגוף. הוא מופרש בשחלות בחצי השני של המחזור. בתקופת היריון מופרש הפרוגסטרון בשליה בכמות גדולה על מנת לאפשר את ההתפתחות המלאה של העובר.
הפרוגסטרון הביולוגי ממלא תפקידים חשובים רבים. העיקריים שבהם:

1. מונע התחמצנות של כולסטרול ה-LDL;
2. מאזן את רמת הסוכר בדם;
3. מגן נגד התפתחות סרטן השד, הרחם והשחלות;
4. תומך בפעילות של המערכת החיסונית;
5. משפר את השינה;
6. מאזן השפעת יתר של אסטרדיול(E2) ומונע מוטציה גנטית;
7. גורם לרוגע ולשקט נפשי ומונע חרדה;
8. ממתן את התלונות של גיל המעבר;
9. פועל נגד דלקות שלא על רקע זיהומי (מחלות אוטואימוניות);
10. מונע תת-פעילות של בלוטת התריס על ידי השפעתו החיובית על האנזים שהופך את הורמון T4 להורמון T3 (נרחיב על הנושא בפרק 10 – תת-פעילות של בלוטת התריס);
11. מגן על תאי המוח ועל מערכת העצבים בגלל השפעתו כנוגד-חמצון;
12. מונע התפתחות של מחלות ניווניות במוח ושל מחלת האלצהיימר;
13. מונע אוסטיאופורוזיס על ידי השפעה על תאי העצם לייצר רקמת עצם חדשה (נרחיב על הנושא בפרק 11 – אוסטיאופורוזיס);
14. מונע הפלות ושומר על העובר במהלך ההיריון;
15. מונע כאבי ראש, כאבים לפני המחזור ומיגרנה הקשורים למחזור;
16. מונע תגובת יתר לסטרס כיוון שמעלה את רמת ה-GABA במוח (חומר מרגיע המסייע גם לשינה);
17. מונע התפתחות של ציסטות בשחלות ובשדיים;
18. מונע את התלונות הקשורות לשליטת השפעה ההורמונלית של האסטרדיול;
19. משפיע כמשתן טבעי;
20. מסייע להפוך שומן לאנרגיה;
21. מונע בעיות במערכת העיכול;
22. מונע טרשת עורקים מכיוון שמפחית את רמת הכולסטרול בדם ואת ההתכווצות של כלי דם;
23. מונע דיכאון אחרי לידה;
24. אינו גורם להתפתחות של מאפייני מין משניים כמו האסטרדיול או הטסטוסטרון;

1. מונע דימום רב וכאבים בתקופת המחזור החודשי.

הפרוגסטרון הוא הורמון חשוב ביותר לבריאות האישה בכל תקופות חייה, בעיקר בתקופת הקדם-מנופאוזה והמנופאוזה. על מנת לברר את היחס בין הפרוגסטרון לאסטרדיול (E2) (יחס P/E), חייבים לבצע את בדיקת הדם ביום העשרים-עשרים ואחד של המחזור, מכיוון שבימים אלה נמצאת רמתו המיטבית של הפרוגסטרון לעומת האסטרדיול (איור 3). כדי להבטיח פעילות מיטבית של הפרוגסטרון עם האסטרדיול (E2), היחס ביניהם צריך להיות של יותר מ-50%. כלומר, נחוץ שרמת הפרוגסטרון בדם תהיה פי חמישים או יותר מזו של האסטרדיול (E2).
קיימים מספר גורמים שיכולים להוריד את רמה הפרוגסטרון בדם:

1. מתח נפשי ממושך הוא אחד הגורמים החשובים לתופעה זאת, והוא יכול להופיע בכל גיל;
2. רמה נמוכה של פרוגסטרון גורמת לדיכאון. תרופות נגד דיכאון מורידות עד יותר את רמת הפרוגסטרון, לכן עדיף לטפל בסיבה לדיכאון ולא בסימפטום;
3. רמה גבוהה של סוכר ושל שומנים, מחסור בהורמון T3, מחסור בוויטמינים C, B, A ובאבץ מורידים גם הם את ייצור הפרוגסטרון בשחלות.

רמה מיטבית של הפרוגסטרון באישה בגיל המעבר צריכה להיות בשליש התחתון של הנורמה, ולא מתחת לזה.
תופעות הקשורות במחסור בפרוגסטרון מתוארות בפרק 9.

3. טסטוסטרון

בגבר, מרכז השליטה של הטסטוסטרון נמצא באזור מוח הביניים, במרכז השולט על התרבות ועל הדחף המיני. מהמרכז הזה מועברות הוראות לייצור של ההורמונים LH ו-FSH דרך בלוטת יותרת המוח (איור 2). הטסטוסטרון, ההורמון המרכזי אצל הגבר, מופרש באשכים בהשפעת של ההורמון LH לאחר תהליך אנזימטי, שבו הם משתמשים בכולסטרול כחומר גלם. לעומת זאת, ה-FSH וה-LH אחראים להתפתחות ולהבשלה של הזרעונים. השפעת ההורמון מתחילה להתבטא סביב גיל שתים עשרה; הוא גורם

איור 5 – ערכים מעבדתים ממוצעים של הטסטוסרון לפני המעבדות בארץ.קיימת הירידה ההדרגתית והממוצע של הטסטוסטרון בגברים באוכלוסייה הכללית מגיל 20 עד גיל 70
להתפתחות הגוף ולסממנים גבריים. רמתו המיטבית נמצאה בחצי העליון של העקומה הנורמלית בגילאי חמש עשרה עד שלושים וחמש.
לאחר תקופה זאת רמת הטסטוסטרון יורדת באופן הדרגתי בין הגילים ארבעים-חמישים, הגבר נמצא ברמה נמוכה יחסית לגיל הצעיר ועלול להתחיל להתלונן על כך. בגיל שישים-שבעים רמתו נמוכה מאוד ונמצאת בקשר ישיר למחלות ולתלונות רבות המלווה תקופת זו של החיים (איור 5).
כאשר אנו מקבלים את תוצאות הבדיקה של הטסטוסטרון, ערכו נחשב ל"נורמלי" אם הוא נמצא בין שני הערכים שציינתי (28.4-8.4 ננומול/ליטר). במילים אחרות, כפי שהסברתי קודם, ערך זה מתאים לערך של האוכלוסייה הכללית, שגילה בין עשרים לשבעים שנה. רק במקרה שתוצאות הבדיקה יוצאות מהתחומים האלה מופיעה כוכבית אדומה, המסמנת ערך בלתי תקין, המעורר התייחסות של הממסד הרפואי. יש לציין שמרבית הגברים בגילאי ארבעים-חמישים כבר מתלוננים על ירידה ביכולת המינית, עייפות, עלייה במשקל ותלונות אחרות, כאשר רמת הטסטוסטרון נמצאת באמצע העקומה הנורמלית באיור 5, זה סימן לכך שהגבר נמצא במחסור יחסי בהשוואה לרמה שהייתה בגיל צעיר, וחשוב לברר את הקשר בין תלונות החולה לקיום של רמת הטסטוסטרון בדם. ערכים בלתי מספיקים של טסטוסטרון בגיל ארבעים הם תופעה שכיחה. נתייחס לכך בהמשך, בפרק 12, הדן בגיל המעבר בגבר.
            האישה גם היא זקוקה לטסטוסטרון. רמתו אצלה בדם היא כ-5% מזו של הגבר. ההורמון

איור 6 – ערכים נורמליים ממוצעים של המעבדות בארץ של הטסטוסטרון בנשים לפי האוכלוסייה הכללית בארץ
מיוצר בשחלות, ואצל האישה הוא מסייע בבניית העצם, מונע דיכאון, מעלה את הרצון לקיים יחסי מין ולהגיע לסיפוק מיני ומעלה את האסרטיביות שלה. כמו אצל גברים, גם אצל האישה ערכי הטסטוסטרון פוחתים עם הגיל (איור 6), לכן היא מתלוננת על חוסר ההתעיינות בקיום יחסי מין, על חוסר יכולת להגיע לסיפוק מיני ועל קושי בקבלת החלטות.
            בגברים ובנשים הטסטוסטרון מגיע לתאי המטרה על ידי חיבורו לחלבונים בשם SHBG ואלבומין. החלבון SHBG מחזיק את הטסטוסטרון חזק יותר, מונה הצפה של תאים לטסטוסטרון ומשחרר אותו בקושי. בבדיקות המעבדה אנו מקבלים את רמה הטסטוסטרון הכללי שנפרד מהחלבון SHBG במעבדה. חלבון זה מיוצרים בכבד. באופן טבעי, רק 2% מכמות הטסטוסטרון בדם חופשיים ואינם מחוברים לחלבון SHBG או לאלבומין. כך, הטסטוסטרון יכול להגיע לתאים ולהפעיל את ההשפעה הפיזיולוגית. רמת החלבון SHBG עולה עם הגיל. במצב זה, במיוחד כאשר הטסטוסטרון יורד עם הגיל, ה-SHBG מחזיק את הטסטוסטרון שהגוף מייצר מחובר עליו ומקשה יותר למצוא הטסטוסטרון חופשי כדי להגיע לתאים,
תופעה נוספת המתרחשת בגיל מבוגר היא פעילות מוגברת של האנזים ארומטאז (aromatase). פעילותו של אנזים זה היא הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. כתוצאה מכך רמת הטסטוסטרון יורדת עוד יותר, וזו של האסטרדיול עולה (איור 7).
החל בשנות הארבעים לחיים האשכים מגיבים פחות להשפעת ההורמונים LH ו-FSH וכך

איור 7 – רמת אסטרדיול ממוצעת בגברים לפי תוצאות המעבדה בארץ. בגיל צעיר רמתו צריכה להיות פחות מ-100 pmol/L. שינויים ברמת האסטרדיול במשך השנים: העלייה הממוצע ברמת האסטרדיול(E2) והירידה הממוצע ההדרגתית של הטסטוסטרון (ראה איור 5)
  הם מייצרים פחות טסטוסטרון וזרעונים. בדומה לשחלות האישה, גם האשכים עוברים תהליך של ניוון                         טבעי ומגיבים פחות לשני הורמונים אלה. הטסטוסטרון הוא קדם-הורמון, כלומר הורמון לא פעיל                                מבחינה ביולוגית. ההורמון החופשי נכנס לתוך התאים על ידי מעבר חופשי דרך הממברנה של התא                     והופך בתוך התא להורמון פעיל בשם דהידרו-טסטוסטרון ((DHT- dihydrotestosterone על ידי               אנזים בשם alpha reductase. ההורמון DHT נכנס לתוך הגרעין התא ומתחבר לקולטן שלו. כך                 מתחיל תהליך שכפול של חלקים מסוימים של הקוד הגנטי בדנ"א הקשור להתפתחות ולמבנה                           האנטומי של הגבר.
הקולטנים של ההורמון נמצאים אמנם בכל הגוף, אולם בכמות רבה יותר באשכים, במוח, בשלד, בשרירי השלד, בלב ובכלי דם. לכן כאשר קיימת ירידה משמעותית של הטסטוסטרון החופשי, התלונות של החולה מתמקדות באזורים אלה. בשנות התפתחות הגוף, ההפרשה המרבית של טסטוסטרון מתרחשת בלילה, שעתיים אחרי השינה ונמשכת ארבע שעות, אולם אצל אדם צעיר הפרשה המרבית מתרחשת בין השעות 6:00 ל-10:00. אחרי גיל ארבעים רמת הטסטוסטרון יורדת באופן הדרגתי בכ-1.2% בשנה, אולם רמות ה-SHBG והאסטרדיול (E2) עולות ב-1.5% בשנה.
רמה מיטבית של טסטוסטרון משפיעה על גוף הגבר באופנים הבאים:

1. גורמת לדחף מיני ולדחף לייצור של זרעונים;
2. מעוררת את התפתחות השלד, שרירי השלד, העור והשיער;
3. מעוררת את הפעילות של המערכת החיסונית;
4. מסייעת לתיקון הנזקים בעצמות ובפרקים ומונעת אוסטיאופורוזיס;
5. שומרת על התפקוד התקין של המוח;
6. מונעת יתר לחץ דם;
7. מסייעת לייצור של כדוריות אדומות ומונעת אנמיה;
8. מורידה את רמת הכולסטרול הכללי וכולסטרול ה- LDL;
9. מונעת התפתחות של טרשת העורקים ושל התקפי לב;
10. מקטינה את נפח הכרס ומונעת עלייה במשקל;
11. משפרת את הפרופיל של הסוכר ומוריד את ההתנגדות לפעילות האינסולין;
12. מונעת דיכאון, עצבנות, נטייה להתאבדות;
13. משפרת את הכושר הגופני;
14. מעוררת דחף לקיים יחסי מין;
15. משפרת את השינה;
16. מונעת עייפות וחולשה;
17. מונעת דמנציה ומחלת אלצהיימר;
18. משפרת את מצב הרוח ואת הפעילות הקוגניטיבית.

על מנת לשמור על חיוניות ולמנוע מחלות בגיל המעבר ובגיל השלישי, אנו צריכים לדאוג שרמת הטסטוסטרון תישאר לפחות בחצי העליון של הערכים המעבדתיים הנורמליים. יש להביא בחשבון אפשרות שחלק מהטסטוסטרון יהפוך לאסטרדיול על ידי האנזים ארוטמז (ראו בהמשך בפרק 15 על אודות הגדלה שפירה של הערמונית). לשם כך יש לדאוג לשתק את הפעילות של האנזים הזה כדי למנוע מהטסטוסטרון להפוך לאסטרדיול (E2), ולעלות את רמתו בדם וכך לשפר את השפעתו המיטבית של הטסטוסטרון. בגבר בשנות הארבעים-חמישים לחייו רמה גבוהה של אסטרדיול (E2) חוסמת את הקולטנים של הטסטוסטרון ואת פעילותו הביולוגית וגורמת לעלייה בגורמי קרישה בדם, להיצרות העורקים ולעלייה בשכיחות של אירועי לב. לכן צריך להחזיר את המצב לזה שהיה בגיל צעיר – רמה נמוכה של אסטרדיול (E2) ורמה מיטבית של טסטוסטרון.
הסיבות העיקריות לעלייה ברמת האסטרדיול (E2) אצל גברים הן עלייה במשקל ופעילות יתר של האנזים ארומטאז, ירידה בפעילות של הכבד, המנטרל את האסטרדיול (E2) בגלל כבד שומני, מחסור באבץ, צריכת אלכוהול, שימוש בתרופות הגורמות לעלייה באסטרדיול (E2) כגון משתנים וכניסה לגוף של חומרים סביבתיים בעלי השפעה דומה לאסטרדיול. רמתו המיטבית של האסטרדיול (E2) בגברים צריכה להיות פחות מ-100 pmol/L.
גורמים נוספים, מלבד הגיל, שעלולים להוריד את רמת הטסטוסטרון: טיפול כימותרפי, סטרס ממושך, חוסר שינה, מחלות פסיכיאטריות, טראומה נפשית, תרופות להורדת הכולסטרול, שימוש בסמים ושתיית אלכוהול, רמה גבוהה של ההורמון פרולקטין, תזונה רבת פחמימות והשמנה ומחלת הסוכרת. בהשלכות של ירידה ברמת הטסטוסטרון בגברים נדון בפרק 12 – גיל המעבר בגברים.
אצל נשים קיימים גורמים אחרים לבד מהגיל שיכולים להוריד את רמת הטסטוסטרון בדם: גלולות למניעת היריון, חוסר שינה, סטרס ממושך. כאמור, בלי טסטוסטרון האישה מראה חוסר עניין ביחסי מין וחוסר סיפוק מיני ומאבדת את האסרטיביות שלה.
4. הורמון הגדילה
ההפרשה של הורמון הגדילה מנוהלת על ידי מסרים כימיים המופרשים מאזור מוח הביניים ובאופן ספציפי ממרכז הגדילה. מסרים אלה מאותתים לבלוטת יותרת המוח לייצר את הורמון הגדילה. הורמון זה הוא חלבון המורכב מ-191 חומצות אמיניות. חוקרים שמו לב שהורמון זה מופרש על יד בלוטת יותרת המוח בתקופה הגדילה שלנו. הורמון הגדילה נמצא גם אצל חיות בתקופה התפתחותן. הורמון הגדילה הוא קדם-הורמון, והוא צריך לעבור שינוי מסוים במבנה שלו, שאותו הוא עובר בכבד. שם הוא הופך להורמון פעיל ומקבל את השם 1IGF- (איור 1).
הורמון הגדילה מופרש בשעות הראשונות של השינה, בחצי השעה הראשונה של פעילות גופנית אינטנסיבית או למשך זמן קצר אחרי סטרס פתאומי. בלוטת יותרת המוח מפרישה כ-1,200-1,000 מק"ג של הורמון גדילה ביום בשנות ההתפתחות, אולם אחרי סיום תהליך הגדילה, בגיל עשרים, בלוטת יותרת המוח מפרישה רק 540 מק"ג ליממה. אחרי גיל ארבעים הפרשה של ההורמון פוחת ל-200 מק"ג ליממה ובגיל מבוגר רמתו אפסית. הורמון הגדילה נקשר בדם לחלבון ומשחרר את ההורמון בעיקר בקרבת תאי הכבד, שם הוא נקשר לקולטנים שלו כדי להפוך להורמון פעיל בשם IGF-1. הורמון זה נקשר לחלבוני הדם ונקלט בקולטנים שלו בכל תאי הגוף, וכך מפעיל את הפעילות הביולוגית בתוך התאים. הפעילות העיקריות של ההורמון הפעיל IGF-1 בגיל התבגרות היא לגרום להתפתחות העצמות והשרירים כדי להגיע לגובה מתאים. לכן ההורמון IGF-1 נחוץ כדי לעבור מילדות לבגרות.

איור 8 – רמה תקינה ממוצעת של ההורמון IGF-1 לפי המעבדות הארץ. הרמות הגבוהות של הורמון IGF-1 נראות בגיל 20-10. אחר כך רמתו בדם יורדת בצורה אטית בשני המינים בסדר גודל של 1.4% בשנה. כך, בגיל 60 רמתו נמוכה מאוד. העקומה של הורמון הגדילה וה-IGF-1 הן דומות
למעשה, הגוף זקוק לרמה נאותה של הורמון זה בדם במשך כל החיים! זאת מכיוון שאחרי גיל ההתבגרות, ההורמון IGF-1 שומר על המסה של השריר, השלד והעצמות, מוריד את כמות השומן בגוף והופך את השומן לחומר גלם לייצור אנרגיה, שומר על שריר הלב פעיל, שומר על המבנה התקין של העור, הרקמות, הסחוסים והמפרקים, שומר על פעילות תקינה של המערכת החיסונית ומשפר את התפקוד של המוח.
מחקרים הראו שתאי בלוטת יותרת המוח הם התאים היחידים בגוף האדם היכולים להמשיך להפריש את הורמון הגדילה במשך שנים רבות, זאת במידה שקיימים התנאים המגרים את התאים להפריש את הורמון הגדילה ולהפוך אותו בכבד להורמון הפעיל IGF-1. בלוטת יותרת המוח גם היא יכולה לייצר הורמונים אחרים, כגון FSH,LH ,TSH , אולם רקמות המטרה כגון השחלות, האשכים או בלוטת התריס אינן מגיבות להורמונים אלה מכיוון שהתאים של בלוטות אלה עוברים תהליך של ניוון רקמות. לעומת זאת, התאים בבלוטת יותרת המוח המייצרים את הורמון הגדילה פעילים כל הזמן, ודרושה רק פעילות תקינה של הכבד כדי להפוך אותו ל-IGF-1. לכן הייצור של ההורמון IGF-1 יורד בנוכחות של מחלת כבד או השמנה עם כבד שומני. יש אם כך חשיבות רבה להכיר את הגורמים שעלולים לשפר או לעכב את ההפרשה של הורמון הגדילה, על מנת שהבלוטה תמשיך לתפקד ולייצר את ההורמון הפעיל IGF-1 במשך כל חיינו, תופעה שלא ניתן להשיג באמצעות בלוטת אחרות.
            כאמור, רמת ההורמון הפעיל IGF-1 פוחתת באופן הדרגתי החל משנות השלושים או הארבעים לחיינו (איור 8). ירידה קלה של ה-IGF-1 בגילים אלה נחשבת לתהליך "טבעי", אולם עם זאת, שימו לב שבתקופה זו של החיים מתחילים גם שינויים גופניים ומעבדתיים. בגילאי חמישים-שישים, רמת ההורמון נמוכה מאוד.
הגורמים שיכולים לסייע לבלוטת יותרת המוח לייצר את הורמון הגדילה באופן קבוע הם:

1. שינה עמוקה ובמידת הצורך בעזרה של מלטונין. תרופות לשינה מדכאות את ההפרשה של ההורמון בלילה;
2. מתן חומצות אמיניות או אכילת חלבונים בלבד לפני השינה כדי לייצב רמה תקינה של סוכר ואינסולין בלילה;
3. התעמלות במשך חצי שעה לפחות עם או בלי נטילת 50 גרם אבקת חלבון לפניה ואחריה (ראו פרק 5 – פעילות גופנית וייצור טבעי של הורמונים).

קיימים גורמים שיכולים להקטין את ייצור הורמון הגדילה בבלוטת יותרת המוח:

1. ארוחה לילית כלשהי המורכבת בעיקר מפחמימות, מכיוון שהיא מעלה את רמת הסוכר והאינסולין בדם כמו כן שתיית אלכוהול (סוכר) לפני השינה;
2. שתייה מתוקה או כל ארוחה אחרת המורכבת מפחמימות בצמוד לפעילות גופנית עד שלוש שעות לפני השינה;
3. אצל חולים עם סוכרת, בנוכחות של כבד שומני, ייצור של הורמון IGF-1 עלול להיות נמוך מכיוון שהכבד אינו יכול להפוך את הורמון הגדילה להורמון הפעיל IGF-1. לפיכך חולה עם רמה נמוכה של ההורמון IGF-1 נוטה לפתח סוכרת וטרשת עורקים;
4. סטרס ממושך;
5. גורמים נוספים מלבד הגיל יכולים להשפיע על רמת ה-IGF1: ניתוח, חבלה בראש, עודף משקל, רמה ירודה של מגנזיום, תזונה רבת פחמימות והשמנה, מתן סטרואידים וכאמור, מחלת סוכרת.

 
            רמה נמוכה של ההורמון IGF-1 בגיל העמידה מביאה אפוא את הגוף למצב של שינוי משמעותי במבנה הרקמות, ניוון בפרקים ובסחוסים, עלייה באחוז השומן בגוף ובעיקר בבטן, ירידה במסה של השריר, עלייה ברמת השומנים בדם, ירידה בצפיפות העצם וירידה בפעילות של המערכת החיסונית. כל השינויים האלה תורמים לעלייה משמעותית בשכיחות של מחלות רבות הקשורות לגיל המבוגר.
השפעה של הורמון הגדילה על הגוף היא משמעותית ביותר ורמה מיטבית של ההורמון IGF-1 יכולה לגרום למראה צעיר יותר מכפי גילו של אדם. פעילות ההורמון הן:

1. קובעת את גובה האדם בשנות ההתבגרות;
2. משפרת את התפקוד של המוח, מצב הרוח והתמודדות טובה יותר עם מצבי סטרס;
3. משפרת ביצוע של פעילות גופנית ושל פעילות הלב;
4. מעוררת את פעילות המערכת החיסונית על ידי פעילות על בלוטת התימוס (Thymus) והבשלה של תאי לימפוציטים מסוג T, המיועדים להילחם בחיידקים ובתאים סרטניים;
5. מפחיתה כתמים וקמטים בעור;
6. משפרת את ההערכה העצמית ואת המיומנות החברתיות;
7. מפחיתה את ההשפעה של רדיקלים חופשיים ואת הסטרס החמצני על ידי עלייה ברמת הגלוטטיון, חלבון נוגד-חמצון טבעי המיוצר בכבד;
8. מפחיתה חרדה ותוקפנות;
9. מחזקת את שרירי השלד ביחד עם הטסטוסטרון;
10. שומרת על מבנה תקין של הסחוסים והפרקים;
11. משפרת את תפקוד הריאות;
12. הופכת את השומן לאנרגיה במיטוכונדריה וכך מיישרת את הבטן;
13. מפחיתה את רמת השומנים בדם, מאזנת את רמת הסוכר ומפחיתה את ההתנגדות לפעילות אינסולין;
14. מפחיתה את התגובה הדלקתית בגוף (רמת ה-CRP + ESR בבדיקות דם) על ידי הפחתה בסממנים דלקתיים שונים.

כדי לשמור על המראה צעיר, אנו צריכים לממש את ההמלצות הללו על ידי התעמלות יעילה הגורמת להפרשה של הורמונים, דיאטה דלת פחמימות ומניעת צריכת פחמימות לפני השינה ואכילת חלבונים במקומן. בדרך זאת נוכל לשמור על הייצור של הורמון הגדילה בלילה, כאשר מטרתנו היא שרמתו תישאר בשליש העליון של הנורמה במשך כל החיים. בקיצור, החיים ללא הורמון הגדילה וההורמון הפעיל שלו, IGF-1, הם חיים חלשים הן בכמות הן באיכות.
5. מלטונין
המלטונין הוא הורמון חלבוני המופרש על ידי בלוטת האצטרובל, בלוטת קטנה הנמצאת בחלק האחורי במרכז המוח, בין שתי אונות המוח. בלוטה זאת משתמשת בחומצה האמינית טריפטופן (tryptophan) בתהליך אנזימטי קצר והופכת אותה לסרוטונין (serotonin) ואחר כך למלטונין. מכאן הקשר: חלבונים לפני השינה מכילים טריפטופן ואנו יכולים לישון. אם אנו בדיכאון, רמת הסרוטונין נמוכה, ואנו לא יכולים לישון בגלל מחסור במלטונין. מקומה המיוחד של הבלוטה מיועד לשמור על תאים במערכת העצבים מפני מזיקים שונים ובעיקר לפעול כנוגד-חמצון ונוגד סממנים דלקתיים חזקים. המלטונין מאפשר שינה עמוקה כדי לסייע לייצורם של ההורמונים השונים בשנות ההתבגרות, כגון הורמון הגדילה, הורמוני המין והורמונים אחרים. לכן, שיא רמתו בדם הוא בגיל הילדות עד גיל חמש עשרה, ואז רמתו פוחתת במהירות (איור 9) בשנות החמישים לחיינו והלאה רמת המלטונין נמוכה מאוד, לכן הרבה אנשים מבוגרים מתקשים לישון וסובלים מהפרעות נירולוגיות שונות. לכן כדי להשתמש במלטונין לשינה במשך כל החיים.
            המלטונין הוא הורמון המווסת את מנגנון השינה והערנות. חוסר שינה הוא אחת התופעות השכיחות בעידן המודרני. הוא נובע מכך שהפרשת המלטונין בלילות פוחתת, לרוב כתוצאה מסטרס, מכאבים, מהגיל או מאכילת פחמימות לפני השינה, ולכן אנשים נאלצים ליטול כדורי שינה, המשבשים עוד יותר את מנגנון השינה.

איור 9 – הפרשת המלטונין הממוצעת במשך השנים. העובר אינו מפריש מלטונין, אלא ההפרשה מתחילה זמן קצר אחרי היוולדו. הרמה הממוצעת של המלטונין מגיעה לשיא בשנות החיים הראשונות, עד גיל 15. לכן קשה לבני הנעורים להתעורר בבוקר. אחר כך הם באופן הדרגתי ייצרו פחות מלטונין
הגורמים העיקרים המפריעים לייצור מלטונין הם אור, סטרס וכאבים. רק חושך הוא הסיגנל שיכול לגרום לבלוטת האצטרובל לייצר מלטונין. ההפרשה של ההורמון פוחתת בגלל גורמים רבים, כמו הגיל, רמתו נמוכה אחרי נטילת תרופות פסיכיאטריות וכדורי שינה, עבודות לילה, דמנציה או מחלת אלצהיימר, מחלת סוכרת עם רמה גבוהה של אינסולין, מחלת סרטן, מחלה זיהומית, מחלת לב וכאמור, גם האור. מדענים סבורים כי רמה נמוכה של ההורמון אצל אנשים מבוגרים משאירה את תאי המוח ללא הגנה של המלטונין נגד רדיקלים חופשיים וגורמת להתפתחות של מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ומחלות נירולוגיות אחרות.
            בשנים האחרונות התברר שהמלטונין ממלא תפקידים נוספים בבריאות האדם. הוא מעורר את הפעילות במערכת החיסונית, בעיקר את פעילותם של תאים לבנים מסוג לימפוציטים T, ולכן משתתף עם הורמונים אחרים בגוף במלחמתו נגד התפתחות של תאי סרטן. הוא גם מגן על תאי המוח מכיוון שהוא מנטרל רדיקלים חופשיים ומעורר את הייצור של נוגדי-חמצון אחרים, כגון החלבונים גלוטטיון (glutathione) ו-Superoxide dismutase והוא מרענן את הפעילות של הוויטמינים E ו-C. כמו כן הוא נוגד דלקות מכיוון שהוא מפחית את הסממנים הדלקתיים, וכך, יחד עם פעילותו כנוגד חמצן, המלטונין מגן על הדנ"א בגרעין התא ובמיטוכונדריה בתאי עצב מנזקים ומהתחמצנות. לאחר שהוא מופרש מבלוטת האצטרובל, הוא מתפזר במהירות בין תאי המוח מאחר שהוא מסוגל לעבור את הממברנה של תאי המוח באופן חופשי וכך גם בתאים אחרים בגוף. פורסם שהמלטונין מגן גם על תאי שריר הלב בשלבים הראשונים של אוטם בשריר הלב.
כאשר יש מחסור במלטונין, אנו חרדים, מתוחים, בלתי שקטים ותוקפניים. אנו נראים זקנים יותר מגילנו והשער מלבין מוקדם יותר. יש לנו "שקיות" מתחת לעיניים ואנחנו עייפים מכיוון שאנו לא ישנים טוב בלילה. על אף כל אלה, יש לציין שניתן לבדוק את רמת המלטונין ברוק במעבדות בחו"ל, אולם ההערכה לגבי מחסור במלטונין היא בדרך כלל הערכה קלינית.

6. אינסולין

האינסולין הוא הורמון חלבוני שמיוצר בלבלב (פנקריאס) על ידי תאים מסוג בטא בתהליך אנזימטי ארוך ומסובך, המשתמש בחומצות אמיניות כחומר גלם. הייצור של האינסולין הוא קבוע ומתמיד ומתרחש בין הארוחות. ההורמון נאגר בלבלב על ידי חיבור של שש מולקולות של אינסולין עם מולקולה אחת של אבץ. כאשר מולקולות של סוכר (גלוקוז) נכנסת לתאי בטא, תאי הלבלב משחררים

איור 10 – ערכים תקינים ממוצעים של אינסולין לפי בדיקות מעבדה בארץ. רמתו הממוצעת עולה עם הגיל. אולם רמה המיטבית היא יד פחות מ-10 mIU/ml. אחרי רמה זאת, אנשים רבים סובלים ממחלת סוכרת סמויה
למחזור הדם מולקולות של אינסולין בכמות מספקת כדי לשמור על האיזון התקין של הסוכר בדם. במידה שרמת הסוכר בדם נמוכה, תאי אלפא בלבלב מייצרים הורמון אחר, גלוקגון (glucagon), שתפקידו להעלות את רמת הגלוקוז לערכים תקינים. כלומר, שני ההורמונים פועלים בכיוונים הפוכים כדי לשמור על רמת הסוכר בדם בין 75 ל-85 מל"ג %.
מלבד השמירה על רמה תקינה של סוכר בדם על ידי העברת הסוכר לתוך התא, לאינסולין השפעה מגוונת על המטבוליזם של הרקמות. הוא מעורר תהליכים של בניית רקמות, אגירה וייצור של אנרגיה בתא וחלוקה של התאים:

1. תפקידו הראשון של האינסולין הוא להכניס בצורה מבוקרת את המולקולה של סוכר בתוך התאים כדי לייצר אנרגיה. האינסולין שומר על איזון הסוכר והשומנים בדם במשך עשרים וארבע שעות ביממה ודואג לאספקה שוטפת של סוכר לתאים בגוף (איור 11). לשם כך האינסולין נקשר לקולטנים שלו, הקיימים בכל תאי הגוף (איור 1-11). התקשרות זאת של האינסולין לקולטן גורמת לפעולה כימית מסוימת בתוך התא (איור 2-11), הסוכר (איור 3-11) יכול לעבור דרך מעברים מיוחדים בממברנה של התא מהדם לתוך הציטופלזמה (גוף התא), ובזה מסתיימת פעילותו של האינסולין.

בתוך התא קיימות מערכות אנזימטיות המעבדות את המולקולה של הסוכר והפועלות במספר כיוונים:
1. המטרה העיקרית של הסוכר בתאים היא לעבור תהליך של גליקוליזה (איור 5-11) כלומר תהליך מסוים על יד קבוצת מיוחדת של אנזימים, ובו הסוכר הופך לפירובט (pyruvate) במעגל שתואר על ידי ד"ר קרבס. מעגל זה מכין את הסוכר, השומנים והחלבונים לכניסה אל תוך המיטוכונדריה על מנת להפוך אותם לחלקיקי אנרגיה זמינה (ATP). מעגל זה הוא החשוב ביותר מכיוון שהוא משמש מקור עיקרי לייצור אנרגיה בתאים. כדי להבטיח פעילות תקינה בכל האנזימים המעורבים בהפיכת הסוכר לפירובט נדרשת רמה מיטבית של ויטמין B.
2. במידה שהסוכר אינו מנוצל במיטוכונדריה, הסוכר שנותר הופך לגליקוגן (glycogen, מולקולה של רב-סוכר) (איור 4-11). אנזימים אחרים לוקחים את המולקולות הבודדות של הסוכר ומחברים אותן יחדיו לשרשרת ארוכה כדי לבנות את הגליקוגן. בשעת חירום, אנזימים אחרים פועלים בצורה הפוכה: מפרקים את רב-הסוכר גליקוגן למולקולות בודדות של סוכר.
3. כאשר הסוכר נכנס לתאים ואינו הופך לחלקיקי אנרגיה, קבוצה אנזימים נוספת יכולה להפוך אותו לטריגליצרידים ולחומצת שומן (איור 6-11). השומנים אלה יכולים להישאר בתאי הכבד (כבד שומני) או שהם נשפכים למחזור הדם ויכולים להיקלט יל ידי תאי שומן בגוף. לכן, במידה שקיימת רמה גבוהה של אינסולין בדם, מתפתחת השמנה בגלל אגירה של טריגליצרידים בכבד ושל חומצות שומן בתאים שומן. לשם כך האינסולין מעורר את חלוקת התאים לתאי שומן חדשים. לכן רמה גבוה של אינסולין גורמת להשמנה.
4. רמה גבוהה של אינסולין בדם מעלה את רמת הקורטיזול. רמה מיטבית של אינסולין בדם אחרי צום לילי צריכה להיות מ-2 עד 5 מיקרו יחידות/למ"ל. משך החיים של אינסולין הוא כארבע עד שש דקות, והוא מבטל את פעילותו כאשר הוא מתחבר לקולטן שלו בתאים. 
איור 11 – השפעה של אינסולין על קליטת הסוכר, על אנזימים שונים ועל המטבוליזם של הסוכר בתוך התא (מ-אינסוליןhttps://he.wikipedia.org/wiki/)
האינסולין מפקח על הכניסה של הסוכר לכל התאים, אולם בעיקר לשרירים, לכבד, לכליות, לרקמות השומן ולתאי המוח.

1. התפקיד השני של האינסולין הוא לעודד ייצור של חלבונים על ידי העתקה ושכפול של הקוד הגנטי (דנ"א) על מנת לבנות התאים בעיקר רקמת שומן.

במקרה של ירידה ברמת הסוכר בדם לרמה של פחות מ-60 מ"ג/מ"ל, התאים במוח אינם יכולים לתפקד, החולה מרגיש סחרחורות, הפרעות בדיבור ואפילו עלול לאבד את הכרתו. במקרים אלה קיים מנגנון הגנתי: הלבלב מייצר הורמון גלוקגון ובלוטת יותרת הכליה מפרישה קורטיזול. שני הורמונים אלה מפעילים את האנזימים שהופכים את רב-הסוכר ואת השומן למולקולת סוכר בודדת על מנת להעלות את רמת הסוכר בדם לערכים נורמליים.
            לסיכום, המטרות העיקריות של האינסולין והגלוקגון הן לאזן את רמת הסוכר בדם ולאפשר את כניסת מדודה של הסוכר לתא על מנת לייצר מולקולות של אנרגיה זמינה ATP במיטוכונדריה של התאים. מולקולות של ATP משמשות להנעה של פעילויות אנזימטיות בתוך התא. כאשר קיים עודף של סוכר בתאים, מופעלים האנזימים אחרים ההופכים את הסוכר לרב-סוכר, לטריגליצרידים ולחומצות שומן ואוגר אותם בתאי הכבד. השומנים שנשפכים למחזור הדם נקלטים על ידי תאי שומן, נאגרים ברקמות בשרירים לשימוש עתידי או בדופנות העורקים. כך האינסולין בעצם מסייע להתפתחות של טרשת עורקים. כאשר קיים מחסור בסוכר, הגלוקגון עם הקורטיזול מפעילים את האנזימים והופכים את רב-הסוכר והשומן למולקולות בודדות של סוכר.
            כאמור, רמת תקינה של האינסולין בדם לפי בדיקות המעבדה בארץ היא בין 2 ל-20 mIU/ml אחרי צום לילי. ערכים אלה רחבים מדי ואינם מגלים מצב של סוכרת סמויה. הרמה המיטבית היא פחות מ-5 מיקרו-יחידות בין לאומיות, כלומר כשהכוכבית נמצאת ממש בשליש התחתון של הערכים הנורמליים באוכלוסייה, ורמת הסוכר היא 85-75 מ"ג/מ"ל. כפי שניתן לראות באיור 10, כאשר אנו מגיעים לגיל ארבעים, רמת האינסולין עוברת את הרף של 10 mIU/מ"ל אחרי צום לילי. כך, רמת הסוכר נמצא סביב 110-100 מ"ג/מ"ל, וזה סימן לסוכרת סמויה. כלומר הסימן הראשון הוא שהמעבר של הסוכר מהדם לתאים מתעכב. לכן הלבלב צריך להפריש יותר אינסולין. אחר כך, רמה גבוהה של סוכר בדם, כלומר סוכרת מסוג II, תגרום לעלייה משמעותית ברמת האינסולין באופן קבוע עם כל ההשלכות הקשורות לכך: השמנה, פגיעה ברקמות כגון כליות, מערכת העצבים והעיניים על ידי רדיקלים חופשיים (נרחיב את הנושא בפרק 14, על מניעה וטיפול במחלת סוכרת).
קיים סוג אחר של מחלת סוכרת, המופיעה אצל ילדים צעירים, הנקרא סוכרת סוג I. מחלה זו מתרחשת מכיוון שהילדים אינם מייצרים כמות נורמלית של אינסולין, לכן הם נזקקים לזריקות אינסולין כדי לאזן את רמת הסוכר בדמם. אצל חולים אלה הלבלב אינו מייצר אינסולין בגלל פגיעה בתאי בטא על רקע אימונולוגי או תורשתי. הילדים מתלוננים על צימאון, נתינת שתן רב, ירידה במשקל, עייפות והפרעות בראייה, ובבדיקה שתן או דם נמצאים ערכים גבוהים מאוד של סוכר.

7. DHEA (Dehydroepiandrosterone)

ה- DHEAמוכר כ"אם כל ההורמונים שמקורם בכולסטרול". זה הוא ההורמון הנמצא בדם ברמה

איור 12 – בלוטת יותרת הכליות משתמשת בכולסטרול לייצור של DHEA וקורטיזול. הבלוטת השונות משתמשות ב-DHEA לייצור של כל הורמוני המין: טסטוסטרון, אסטרדיול (E2) ופרוגסטרון
הגבוהה ביותר מבחינה כמותית והוא נחשב למקור לייצור של הורמוני מין מכיוון שהבלוטות משתמשות ב-DHEA ליצור של טסטוסטרון, אסטרוגן, פרוגסטרון וקורטיזול. ההורמון מיוצר בבלוטת יותרת הכליה, אשר משתמש בכולסטרול כחומר גלם בכמויות גדולות ביותר (איור 12).
 בחיים העובריים קיימת רמה גבוהה של ההורמון זה מכיוון שה-DHEA נחוץ להתפתחות תקינה של המוח בתקופה זאת. אחר כך רמתו מגיעה לשיא בגיל עשרים-שלושים ופוחתת בהדרגה (איור 13). אחרי שנות הארבעים לחיים רמתו בדם יורדת ובגיל שישים והלאה רמתו מגיעה לפחות מ-15-10% לעומת זאת של גיל שלושים. עם זאת, במקביל, בתקופה זאת של החיים מופיע כולסטרול גבוה, סוכרת, מחלות אוטואימוניות ואחרות.

איור 13 – הרמה הממוצעת של האוכלוסייה הכללית בארץ מגיל 20 עד גיל 70 לפי הטווחים של בדיקות המעבדה בארץ. היולד מראה רמה גבוהה של DHEA, הנחוץ להתפתחות של המוח בחיים העובריים. אחר כך רמתו יורדת שוב ומגיעה לשיא בגיל צעיר בזמן ההתפתחות הגופנית. אחר כך רמתו יורדת בהדרגה, והיא הנמוכה ביותר בגיל 70-60
נכון לחודש מרס 2016 קיימים בספרות הרפואית (pubmed.org.www) 15,071 מאמרים על DHEA. מחקרים קליניים רבים הראו שרמת ההורמון DHEA בדם פוחתת עם הגיל, וקיימת עלייה מקבילה ברמת הקורטיזול, הכולסטרול והסוכר, דבר המסמן מצב של חולשה גופנית וחוסר ניצול של כולסטרול ושל סוכר על ידי הרקמות. חוקרים רבים סבורים ש-DHEA הוא הורמון חשוב לייצור של הורמוני מין אחרים, מכיוון שרמתו הנמוכה בגיל מבוגר מקטינה את הרמה של הורמוני המין ומעוררת התפתחות של מחלות הקשורות בגיל, כפי שנלמד בהמשך. מצב נוסף שעלול להיווצר הוא שתאי הבלוטות השונות המייצרות את הורמוני המין אינם מסוגלים לקלוט את ההורמון DHEA מכיוון שהם בעצמם הזדקנו, והמערכת האנזימטית שלהם הפסיקה לתפקד ולקלוט את ה-DHEA כדי לייצר את ההורמונים המתאימים. הבלוטה היחידה שיכולה להשתמש ב-DHEA היא בלוטת יותרת הכליה, כדי לייצר קורטיזול, אולם בלוטות אחרות, כגון האשכים והשחלות, אינן יכולות להשתמש בו.     לפיכך, אצל חולה בסטרס ממושך רמת הקורטיזול בדם גבוהה, אולם רמת ה-DHEA נמוכה. הבסיס לכך הוא שבלוטת יותרת הכליה משתמשת ב-DHEA כדי להפיק קורטיזול (איור 12). ה-DHEA גם פועל נגד השפעה שלילית של קורטיזול במערכת החיסונית במצבי סטרס. לכן טיפול הורמונלי חלופי, ב-DHEA ביולוגי, מפחית את רמת הקורטיזול ומשפר את הפעילות של המערכת החיסונית.
לסיכום, כשה-DHEA ברמות מיטביות, השפעותיו על הגוף שלנו הן:

1. משפר את הפעילות של המערכת החיסונית מכיוון שהוא מעורר את הפעילות של בלוטת התימוס וכך היא פועלת נגד זיהומים ומחלת הסרטן;
2. מוריד את השכיחות של מחלת הסרטן, טרשת העורקים ואוסטיאופורוזיס;
3. משפר את פרופיל הסוכר ואת הפעילות הביולוגית של האינסולין, וכך מסייע במניעה של מחלת הסוכרת;
4. מסייע בהפחתה במשקל ובהפיכת השומן לאנרגיה בשריר;
5. פועל כנגד פעילות הקורטיזול במצבי סטרס;
6. מונע ירידה ביכולת השכלית כתוצאה מהגיל המתקדם ומונע דיכאון ומחלת אלצהיימר;
7. מפחית את הרמה של סממנים דלקתיים השכיחים בגיל מבוגר, כגון LTB4 ,IL-6 ו-TNF alpha.
8. מגן כנגד ההתפתחות של מחלות אוטואימוניות כמו לופוס, ראומטואיד ארטריטיס, מחלת קרוהן, מחלת Hashimoto ועוד;
9. מפחית את רמת הכולסטרול, השומנים והטריגליצרידים בדם.

הסיבות שיכולות לזרז את הירידה ברמת ה-DHEA מלבד הגיל הן עישון, סטרס וגיל המעבר אצל נשים וגברים.
             הרמה המיטבית של ההורמון DHEA בגיל מבוגר צריכה להיות בשליש העליון של הנורמה. במשך ההזדקנות רמתו יורדת בהדרגה לשליש התחתון של הנורמה ואפילו מתחת לזה. חשוב לשמור על הרמות של הDHEA- ושל הקורטיזול מאוזנות, כלומר ה-DHEA בשליש העליון והקורטיזול בשליש התחתון של הנורמה. במציאות, אנשים בגיל מבוגר מראים תמונה מעבדתית הפוכה.

8. קורטיזול

הקורטיזול הוא הורמון נוסף המופרש מבלוטת יותרת הכליה. ההורמון נקרא הורמון הסטרס מכיוון שהוא קשור למצבים חריפים או ממושכים של מתח נפשי. במצבים אלה ובהשפעת האזורים הגבוהים של המוח, מסרים חשמליים חזקים מגיעים למרכז הסטרס במוח הביניים (איור 1). מכאן המרכז שולח מסרים כימיים לבלוטת יותרת המוח, אשר מפרישה את ההורמון .ACTH בלוטת יותרת הכליה מגיבה ל-ACTH בהפרשה של קורטיזול (איור 2). אצל האדם המודרני מקור הסטרס הוא בין היתר משבר כלכלי, גידול ילדים, פוליטיקה, עבודה, בריאות ומלחמה. אצל אדם נורמלי, שאינו נתון במצב של סטרס, בשעה 8:00 בבוקר נמצאת רמת הקורטיזול בין השליש התחתון לאמצע העקומה הנורמלית באוכלוסייה. הרמה יורדת בהדרגה לקראת שעות הערב. הערך הנמוך ביותר של הקורטיזול מופיע בחצי הראשון של השינה. בחצי השני של השינה מופרש הקורטיזול, ורמתו הגבוהה היא ב-8:00 בבוקר. מתחים או הפרעות נפשיות במשך תקופה שארוכה יותר מחמישה ימים, מעלים את רמה הקורטיזול ומורידים את רמת ה-DHEA והורמוני המין. במצב זה פעילות הגוף משתנה והוא מביא לירידה בפעילות של המערכת החיסונית ולעלייה של כולסטרול וטריגליצרידים כמו גם לעלייה בלחץ הדם.
כאשר האדם נמצא בסטרס עד חמישה ימים, רמת הקורטיזול עולה, אולם לא נצפו שינויים הורמונליים במערכות אחרות. במצבים אלה ההורמון מסייע לנו להתמודד בקלות עם האירוע בחיי היום-יום: במידה שצריכים להילחם, להתחרות בפעילות ספורטיבית, להתווכח או להציג מצגת כלשהי לקהל וכן הלאה. יחד עם הקורטיזול מופרש גם הורמון האדרנלין, המעורר את פעילות המוח ומכוון את זרימת הדם לשרירים וללב, מעלה את לחץ הדם, את קצב הלב ואת הנשימה. לכן, כאשר הקורטיזול פועל לטווחים קצרים הוא הורמון חיוני. רפלקס זה נשאר לנו מהאדם הקדמון. החיות בטבע משתמשות באותו מנגנון במקרה של סכנה.
במצב של מתח הנפשי הנמשך זמן ממושך יותר, הקורטיזול עולה בהתמדה (איור 14), רמת ה-DHEA יורדת ובלוטת יותרת הכליה יכולה להגיע למצב של אי-ספיקה. במצב זה מופיעות תלונות רבות מצד האדם, שהעיקרית שבהן היא עייפות קשה ואפתיה, דיכאון, מחלת אלצהיימר וסוכרת בלתי מאוזנת ומחלות אחרות.
על מנת להוריד את רמת הקורטיזול לרמות נורמליות צריך קודם כול להשתמש בשיטות הרפיה שונות כגון מדיטציה, שיטת סילביה להרפיה או יוגה. שיטות אלה פועלות על המוח כדי להוריד את ההפרשה של הורמון ACTH. שינה טובה עם מלטונין, פעילות גופנית מסודרת, דיאטה דלת סוכר, תוספי תזונה כגון ולריאן או צמחים סינים אחרים המיועדים להרגעה – כל אלה תורמים את חלקם לשיפור המצב. כסיוע נוסף ניתן להשתמש גם ב-DHEA כדי להחזיר את האיזון כפי שהיה קיים בגיל צעיר.
רמות גבוהות של קורטיזול כתוצאה מלחץ כרוני גורמת למצבים כגון:

1. עלייה במשקל בגלל תיאבון מוגבר ותשוקה למזונות מתוקים;
2. ירידה במסה של השריר בגלל פירוק חלבונים בשריר;
3. ירידה בצפיפות העצם והתפתחות של אוסטיאופורוזיס ומחלות במפרקים;

 
איור 14 – הרמות הממוצעות של קורטיזול באוכלוסייה הכללית בארץ. קיימת עלייה הדרגתית של הקורטיזול במשך השנים

4. התגברות שינויים במצבי הרוח כגון מצבים של דיכאון או עצבנות יתרה;
5. ירידה בדחף המיני;
6. פגיעה בתגובה של המערכת החיסונית למצבים דלקתיים או סרטניים;
7. קשיי למידה וזיכרון;
8. בגלל התנגדותו הקורטיזול לפעילות האינסולין, התפתחות של סוכרת גלויה ובלתי יציבה;
9. החמרת תופעות לוואי של גיל המעבר;
10. עלייה בלחץ דם;
11. ירידה בפעילות של בלוטת התריס.

כאשר קיימת רמה נמוכה מאוד של הורמון זה, מופיעה נשירה שיער בכל הגוף, הרזייה קשה, לחץ דם נמוך, דופק אטי או דפיקות לב אחרי סטרס או מאמץ קטן, מפרקים כואבים ונפוחים, אקזמה בעור, פסוריאזיס, גירודים, אלרגיות, ויתייגו (vitiligo – אזורים של חוסר פיגמנט בעור), עייפות כרונית, תאווה למלוחים, מתוקים או חריפים, מחשבות מבולבלות, חוסר תיאבון מעורב בבחילות, הפרעות במערכת העיכול כגון שלשולים, התקפי אסטמה וחוסר סבילות לתרופות.

9. הורמונים של בלוטת התריס

ההורמונים של בלוטת התריס Thyroid Gland)) אחראים לשמירה על החום התקין בגוף (איור 15) מרכז ויסות החום, הנמצא במוח הביניים, שומר שחום הגוף יישאר סביב 37 מעלות +-0.02. ממרכז זה יוצאים מסרים כימיים לבלוטת יותרת המוח, אשר מפרישה את ההורמון TSH המוכר לכולם. ה- TSH נקשר לקולטנים בתאים של בלוטת התריס. בלוטה זו, בעלת צורת של פרפר

איור 15 – הורמונים המיוצרים בבלוטת התריס ואופן פעילותם
נמצאת בבסיס הצוואר ונקראת גם בלוטת המגן. היא משתמשת בחומצה האמינית טירוסין (tyrosine) כדי לייצר 90% הורמון בשם טירוקסין (thyroxine) או T4 ורק 10% הורמון T3 או טרייודוטירונין (triiodothyronine). בלוטת התריס מייצרת כ-100 מק"ג של הורמון T4 ביום. ההורמון T4 הוא קדם-הורמון, כלומר ה-T4 צריך להפוך להורמון פעיל – T3. פעולה זאת מתבצעת בעיקר בתאים על ידי אנזים בשם 5'-deiodinase. הם מייצרים כ-50-30 מק"ג של הורמון T3 ביום. רמת ההורמונים של בלוטת התריס, ובמיוחד רמת ה-T3, קובעת את ייצור ה-TSH על ידי מנגנון של פידבק (משוב).
יש לציין כי ההורמון T4, המכיל בתוכו ארבע מולקולות של יוד. הוא הורמון בעלת פעילות ביולוגית חלשה מאוד, וכדי להפוך להורמון פעיל הוא צריך להתחבר לאנזים בשם 5'-deiodinase (איור 15) או בקיצור, 5'-deio. כדי לבצע את פעילותו, אנזים זה זקוק למינרלים סלניום, אבץ, ברזל ולהורמון פרוגסטרון (אישה) או טסטוסטרון (גבר). אנזים זה משחרר את ה-T4 ממולקולת היוד במקום הנכון והופך אותה להורמון T3 פעיל, המכיל רק שלוש מולקולות של יוד. ההורמון T3 נכנס לתוך גרעין התא, הוא מתחבר לקולטנים המיוחדים שלו בדנ"א, גורם לריאקציה כימית ולעליית החום בתא וברקמה בכלל ל-37 +- 0.2 מעלות צלזיוס. חום זה נחוץ כדי לקדם את כל התהליכים האנזימטיים בתוך התא במהירות מיטבית וכדי לשמור על המבנה התלת-ממדי של האנזימים. במקרה שהאנזים 5'-deio מוציא את המולקולה של היוד מההורמון T4 במקום הלא נכון, נוצרים ההורמונים הנקראים RT3 או T2, שאינם פעילים כלל מבחינה ביולוגית (איור 15). אם חום הגוף נמוך יותר, צורתו התלת-ממדית של האנזים מתכווצת, ואם החום עולה, צורתו התלת-ממדית של האנזים מתרחבת. בשני מצבים אלה שינוי בצורתם התלת-ממדית של האנזימים משבש את פעילותם, וכך נגרמת תופעות של סימפטומים שונים, שנתאר בפרק 10, הדן בתת-פעילות של בלוטת התריס.
קיימים שלוש סוגים שונים של האנזים 5'-deio:

1. ה-5'-deio מסוג I (1D) נמצא בעיקר בממברנה של התאים בכבד ובכליות. מחצית משך החיים של האנזים D1 הוא כשתים עשרה שעות, לכן הפעילות שלו משתמרת כל הזמן שההורמונים הביולוגיים השונים משכפלים אותו בדנ"א. ה-T4 מתחבר לקולטן שלו בממברנה של תאי הכבד והכליות באופן חופשי וקובע את רמת ה-T3 החופשי בדם. כך נכנס ה-T3 באופן חופשי לכל תאי הגוף, ישירות לגרעין. אנזים זה מחלישה את פעילותו בהשפעת סטרס וקורטיזול גבוה, עודף משקל, סוכרת ואינסולין גבוה, מחלות זיהומיות ואוטואימוניות, כאבים ממושכים, חשיפה לחומרים רעילים ולתרופות. כתוצאה מכך רמת ה-T3 בדם יורדת, והחולה נכנס למצב של חילוף חומרים וחום גוף נמוכים. יש לציין שהפעילות של האנזים D1 אצל נשים חלשה יותר מאשר אצל גברים וחושפת אותן בשכיחות גבוהה יותר לתת-פעילות של בלוטת התריס.
2. האנזים 5'-deio מסוג II (D2) נמצא בתוך תאי הגוף אבל בעיקר בתאי המוח, השומן, העצמות, הלב, בלוטת התריס ויותרת המוח וכן בשליה. מחצית אורך החיים של D2 הוא כ-30-20 דקות בלבד, פחות מזה של האנזים D1. לכן גם אנזים זה זקוק להתחדשות קבועה בתוך התאים. ההורמון T4 נכנס לתוך התא ומתחבר עם האנזים D2 הנמצא בציטופלזמה של התאים, והופך את ההורמון T4 להורמון T3. הורמון זה נקלט מהר בגרעין התא כדי לייצר חום. במצבים החולניים שתיארנו, גם פעילות האנזים D2 נחלשת, פרט לזו של האנזים D2 הנמצא בבלוטת יותרת המוח ובמוח: כדי לשמור על חום הגוף, ה-D2 בבלוטת יותרת המוח שומר על החום וכך מגביר את ההפרשה של ה-TSH במטרה לעלות את ההפרשה של ה-T4 כדי לשמור על שלמות פעילותם של תאי המוח. זהו מנגנון הגנה מקומי השומר על הרמה הנחוצה של T4 בתאי המוח ובבלוטת יותר המוח, וכאמור, בא לידי ביטוי בעלייה ברמת ה-TSH וה-T4. אולם בתוך תאים אחרים בגוף הפעילות של האנזים 5'-deio D II נשארת נמוכה, והוא אינו הופך את ה-T4 להורמון פעיל T3, חום הגוף נשאר פחות מ-37 מעלות, והחולה ימשיך להתלונן. לפיכך, בדיקת ה-TSH או ה-T4 בדם בלבד אינה משקפת את המצב המטבולי של החולה מכיוון שרמתם יכולה להיות בגדר הנורמה בדם, והחולה לא יראה מצב קליני של תת-פעילות של בלוטת התריס, בגלל חום נמוך עקב תפקוד לקוי של האנזים 5'-deio D2)) בתוך התאים!
3. ה-5'-deio סוג III (D3) מנטרל את הפעילות של ההורמונים T3 וT4-. לכן האנזים 5'-deio D3 הוא המקור נוסף ליצור RT3 (reverse T3) ו-T2 (המכיל שתי מולקולות של יוד). שני הורמונים אלה הופכים לבלתי פעילים מבחינה ביולוגית, אולם תופסים מקום בקולטנים של האנזימים 5-deio D1 ו-D2 ומקשים על ההפיכה של T4 ל-T3.

תת-פעילות של בלוטת התריס היא תופעה מאוד שכיחה, המוערכת כקיימת אצל כ-80-50% מהאוכלוסייה הבוגרת, מכיוון שגורמים רבים משפיעים על הפעילות של האנזים 5'-deio, ולכן רמות ה-T3 ­­­בתוך התאים ובדם הן שונות. נהוג לטפל בחולים אלה בעזרת הורמון T4 בלבד (euthyrox, eltroxin, syntroid). הרופאים מעריכים שההורמון T4 יהפוך להורמון פעיל T3 בכמות מספקת כדי להגיע לאיזון הפעילות של בלוטת התריס. אולם בפועל זה לא קורה. יש מצבים שבהם אחרי שיפור זמני במצב החולה, החולה חוזר להראות סימנים קליניים ומעבדתיים של תת-פעילות של בלוטת התריס או שהוא מאשים את התרופה כבלתי יעילה ומחפש מקורות אחרים של ההורמון T4.
           מחקרים אחרונים הראו שרמות ה-TSH, T4 ו-T3 משתנות במהלך החיים. כפי שניתן לראות באיורים 15, 16 ו-17 רמת ההורמונים האלה יורדת באופן טבעי, כפי שקורה גם עם הורמונים אחרים בגוף. לגבי ה-TSH, בלוטת יותרת המוח מפרישה כמות קטנה יותר של הורמון TSH למחזור הדם. גם בלוטת התריס מקטינה את ההפרשה של ההורמון 4T למחזור הדם. הירידה ברמת ה-T3 נובעת מהתופעה שהאנזים 5'-deio ברקמות הופך פחות 4T ל-T3. לכן, על מנת לשמור על בריאות תקינה נדרשת רמה של T3 שנמצאת בשליש העליון של הערכים הנורמליים של המעבדה, כפי שהיה בגיל צעיר, יחד עם רמה אמצעית של ההורמון 4T.

איור 16 – רמת ההורמון TSH לפי ערכים של מעבדות בארץ. רמתו יורת עם הגיל

איור 17 – ערכים נורמליים ממוצעים של ההורמון T4 לפי האוכלוסייה הכללית בארץ. רמת ה-T4 יורדת במהלך השנים
את הסיבה לכך ניתן לראות באיור 18: הרמה הגבוהה ביותר של ההורמון T3 קיימת בין גיל עשר לגיל שלושים. בגילאי החמישים רמתו של ההורמון T3 מגיעה למחצית מהרצוי, ובד בבד מתחילים להופיע סימפטומים ותופעות חולניות ושינויים מעבדתיים שונים כגון כולסטרול גבוה. בגילאי שישים-שבעים מרבית החולים מתלוננים על סימנים של תת-פעילות של בלוטת התריס.
חום הגוף משקף את פעילות האנזים 5'-deio D2 בתוך התאים ואת פעילות האנזים ניתן להעריך לפי מדידת החום בפה. רמת ה-T3 בדם משקפת את הפעילות של האנזים D1 5'-deio בכבד ובכליות. לפיכך, כדי להשיג מצב מאוזן בפעילות של בלוטת התריס נדרשת רמה גבוהה של T3 (בשליש העליון של הערכים הנורמליים) בבדיקות דם וחום גוף שסביב 37 +- 0.02 מעלות, המראה הפיכה מרבית של T4 ל-T3 בתוך התאים. לאור זאת, האנזים 5'-deio D2 הוא אנזים מרכזי בגוף, המושפע מגורמים סביבתיים וגופניים רבים, שנתאר במהלך הספר. לכן, תופעות של תת-פעילות סמויה וגלויה של בלוטת התריס הן שכיחות מכיוון שמצב זה אינו מאובחן מספיק. תופעה זו לא תמיד באה לידי ביטוי בבדיקות מעבדה או מוכרת על ידי רופאים (נרחיב על הנושא בפרק 10 – תת-פעילות סמויה של בלוטת התריס). משך הפעילות הביולוגית של ההורמונים T3 ו-T4 שונה: ההורמון T4, פעילותו החלשה נמשכת כשבעה ימים וחצי, והוא משמש בעיקר כמקור לאספקה שוטפת של ההורמון T4 לרקמות. לעומת זאת, השפעתו הפעילה של ההורמון T3 היא רק יומיים וחצי.
הפעילויות הפיזיולוגית של ההורמון הפעיל T3 הן רבות:

1. שומר על חום גוף של 37 מעלות בשעות הפעילות של היום (משעה 10:00 עד שעה 22:00) וכך המערכת האנזימטית בתוך התאים פועלת כהלכה מכיוון שנשמרת הצורה התלת-ממדית של האנזימים. ההורמון מפקח על חילוף החומרים ועל הניצול התקין של חומרים ביולוגיים רבים ומספק חומרי

איור 18 – רמת ההורמון T3 הממוצעת של האוכלוסייה הכללית בארץ. רמתו של ההורמון יורדת במשך השנים
יסוד, חמצן ומים לתאים. כמו כן הוא מסייע בכניסה של הורמונים שונים לכל התאים בגוף.

1. מפעיל את המיטוכונדריה ומסייע לחומרי יסוד כמו סוכר וכולסטרול להיכנס לתוכה כדי ליצור חלקיקי אנרגיה (ATP). ירידה ברמת הT3- מתבטאת בירידה בחום הגוף ובירידה בפעילות של המיטוכונדריה ומנגד בעלייה ברמת הסוכר והכולסטרול בדם.
2. שומר על העור חלק, גמיש וחם ומונע נשירת שיער מכיוון שההורמון מאפשר את זרימת הדם לשורש השיער ולבלוטות הזיעה.
3. שומר על גמישות המפרקים ומספק זרימת דם לשרירים בשעת פעילות גופנית.
4. משפר את תפקוד המוח ומונע דיכאון והפרעות בזיכרון ובריכוז.
5. שומר על התפקוד התקין של הכליות ושל מערכת העיכול (מונע עצירות).
6. שומר על הפעילות התקינה של המערכת החיסונית.
7. מרחיב את כלי דם ומאזן את לחץ הדם.
8. מזרז את סילוקם של חומרי פסולת ומים מן הגוף, וכך מונע הצטברות נוזלים ובצקות.
9. גורם חשוב למראה בריא יותר ולהרגשה של בריאות תקינה.

10. פרגננולון (Pregnenolone)

כתוצאה מתהליך ההזדקנות, חלה ירידה הדרגתית בזיכרון וביכולת הקוגניטיבית. מדענים מאמינים שהסיבה לכך היא ירידה ברמת ההורמון פרגננולון. אצל אנשים צעירים רמתו נמצאת בריכוזים גבוהים במוח, פי שבעים וחמישה יותר מאשר בדם. אולם בגיל מבוגר רמתו בדם יורדת

איור 19 – רמת הממוצעת של ההורמון פרגננולון באוכלוסייה הכללית. רמתו יורדת במשך השנים בעיקר אחרי גיל 40
באופן ניכר (איור 19), במיוחד אצל חולים במחלת אלצהיימר או במצבי דמנציה וסכיזופרניה. כאשר הפרגננולון מתרכז במוח, הוא משמש כחומר גלם לייצור הורמונים אחרים שמקורם בכולסטרול (איור 11) בתוך מערכת העצבים כדי ליצור מוליכי חשמל שונים.
התפקידים של הפרגננולון במוח הם:

1.  משפר את המעבר של מסרים כימיים בין תאי המוח, תפקיד המאפשר תקשורת טובה יותר בין החלקים השונים במוח, וכך מונע התפתחות של מחלות פסיכיאטריות או התנהגותיות שונות.
2. רמה תקינה של פרגננולון שומרת על תפקוד תקין של תאי העצב ועל ייצור של מוליכי חשמל בין תאי עצב (neurotransmitters) בסינופסיס (synapsis – מבנה הנמצא בקצה של תאי עצב המאפשר להעביר גירויים חשמליים או סיגנלים כימיים לקצהו של תא עצב אחר).
3. מונע פגיעה של חומרים רעילים בתאי המוח.
4. מעודד ומשפר את הזיכרון ואת הריכוז על ידי עלייה ברמת ה-acetylcholine בסינופסיס.
5. מונע חרדה וחוסר שקט נפשי על ידי חסימה של הקולטנים שגורמים לתופעה זאת.
6.  קיימים מחקרים המאשרים שמחלות פסיכיאטריות כגון התקפי חרדה, דיכאון, פוביה, סכיזופרניה קשורים בין היתר לרמות נמוכות של פרגננולון ו-DHEA.
7. בחיות שקיבלו סמים או אלכוהול, נמצאו רמות נמוכות של פרגננולון. מחקרים על השפעה של פרגננולון במכורים לסמים מראים תוצאות מעודדות.

            עד כאן סקרנו את הפעילות הביולוגית של עשרה הורמונים חשובים בגוף, זאת כדי שיהיו לנו הסבר, בסיס והבנה לגבי התפתחות של מחלות רבות בגיל מבוגר, וכך נוכל למנוע את המחלות האלה אם נדאג לשמור על רמתם המיטבית, רמה דומה לזו שהייתה בתקופה הנעורים ולאורך השנים. המחלות שמתפתחות בעקבות רמות בלתי תקינות של הורמונים אלה מהוות רקע למרבית המחלות הפוקדות את האדם, ונדון בהן בפרקים הבאים. גם הדגשנו את ההורמונים שמפעילים את המערכת החיסונית כדי לציין את החשיבות של רמה מיטבית של הורמונים אלה. כך, כאשר המערכת החיסונית פעילה וערנית, נוכל למנוע התפתחות של מחלת סרטן, להקטין את השכיחות של מחלות זיהומיות ולהפחית בצורה משמעותית מחלות עונתיות כגון שפעת. מחלות אלה מופיעות בגיל מבוגר כאשר רמת ההורמונים הביולוגיים השונים נמצאת בשפל, יחד עם מערכת חיסונית חלשה.