מניעת יתר לחץ דם וטיפול בו
בפרק זה ובאלה הבאים אחריו אנו מתחילים ללמוד איך לשמור על הבריאות ולהשיג איכות חיים טובה ובריאה. כפי שתראו בהמשך, תהליך זה הוא ייחודי, טבעי ושומר על פעילות תקינה של הגוף במשך שנים. אני נהנה ממנו כבר חמש עשרה שנים, ואני רוצה לחלוק את השיטה עמכם.
יתר לחץ דם הוא מחלה שקטה המתפתחת לממדים של מגפה ומאיימת על החיים של חולים רבים. אף שמרבית החולים מקבלים תרופות להורדת לחץ הדם, רוב המטופלים ממשיכים להראות ערכים גבוהים ומסוכנים של לחץ דם במשך היום. מחלה זו מתפתחת כתוצאה מגורמים סביבתיים, פנימיים ותורשתיים. התזונה השתנתה רבות במאה השנים האחרונות, מאז החקלאות הקדומה עד לזמנים אלה, שבהם החקלאות משתמשת במכונות ובטכנולוגיה גבוהה כדי להשיג יבולים רבים להספקת המזון להמונים. בעבר התזונה הייתה מורכבת מנתרן נמוך, אשלגן גבוה, בשר רזה עם שומנים וכולסטרול ברמה נמוכה, דגים, צריכה גבוהה של פירות עונתיים, ירקות, גרעינים ופחמימות מורכבות. כך קיבלנו מהאבות הקדמונים קוד גנטי מסוים, שהתאים לצריכת המזון שלהם. היום המצב השתנה, הרגלי התזונה השתנו, ובמערב המזון עשיר בפחמימות פשוטות, היצרנים מוסיפים שומנים תעשייתיים וחומרים כימיים שונים לשמירת המזון וטעמו, רמת הנתרן גבוהה, בבשר קיים שומן רווי ברמה גבוהה בגלל שימוש בהורמונים סינתטיים. שינוי זה הביא להתפתחות של יתר לחץ דם ושל מחלות נלוות, שנתאר בהמשך הספר. לחץ דם הנחשב לתקין הוא 130/85 מ"מ כספית. עלייה בלחץ הדם ב-10 מ"מ כספית מגבירה את הסיכון לאירוע קרדיו-וסקולרי ב-10-5%.
לחץ דם הוא מדד של הכוח המופעל בתוך הדפנות בכלי דם כדי להזרים את הדם במערכת של העורקים והוורידים. לחץ דם גבוה מתרחש כאשר הלב צריך להגביר את כוח ההתכווצות שלו כדי להתגבר על ההתנגדות שמכתיבים לו העורקים. כאשר הלב מתכווץ, הכוח הנחוץ לו כדי להזרים את הדם מהווה את לחץ הדם הסיסטולי. אם לחץ הדם הסיסטולי גבוה מדי, יכול להיגרם נזק לשכבה החד-תאית של האנדותל, העוטף את החלק הפנימי של העורקים ונמצא במגע עם הדם. השלב בין שתי פעימות הלב הוא לחץ הדם הדיאסטולי, המהווה את ההתנגדות הפסיבית לזרימת הדם הקיימת בעורקים העקיפים. הדם יכול לזרום כאשר הלחץ הסיסטולי גבוה יותר מהלחץ הדיאסטולי.

לחץ הדם מווסת על ידי שלושה גורמים עיקרים:
1. כוח התכווצות שריר הלב ומהירותה: עלייה במהירות הדופק או כוח ההתכווצות של שרירי הלב קובעים את לחץ דם הסיסטולי. במאמץ גופני אנו עדים לעלייה במהירות הדופק ולכוח ההתכווצות של שריר הלב, המביא לעלייה בלחץ דם הסיסטולי. סטרס גורם גם הוא לתופעה זאת מכיוון שההורמון אפינפרין מופרש למחזור הדם.

2. רמת ההתכווצות והגמישות של כלי דם לזרימת הדם (התנגדות היקפית): התכווצות של כלי דם היקפיים גורמת להתנגדות בזרימת הדם ולעלייה בלחץ הדם הדיאסטולי. הרחבה של כלי דם היקפי גורמת לתופעה הפוכה. שני מגנונים אלה מנוהלים על ידי הורמונים וחומרים ביולוגיים אחרים. יש לציין שבגיל מבוגר העורקים נעשים פחות גמישים, דבר המביא לעלייה בלחץ הדם הדיאסטולי, וכך הלב צריך להגביר את פעילותו (לחץ הדם הסיסטולי) כדי להתגבר על ההתנגדות שמכתיבים לו כלי הדם ההיקפיים.

 3. נפח הדם במערכת: מצביע על כמות הדם (נוזלים וכדוריות אדומות) הקיימים במערכת. נפח הדם מנוהל על ידי תפקודי הכליות, המפקחת על כמות הנוזלים והמלחים הנשארים במערכת. הכליות גם מפרישות הורמונים שונים, הגורמים להתכווצות של כלי דם ההיקפיים. תפקוד הכליות יורד עם הגיל כתוצאה מנזק למבנה התאים שצריכים לסנן את הדם. בתגובה, הכליות מפרשות הורמונים הגורמים לעלייה בלחץ הדם על מנת לשמור על תפקיד העיקרי של הכליות: סינון של הדם והפרשת שתן.

4. לחץ היקפי על כלי דם: רקמת השומן ועלייה במשקל גורמות ללחץ חיצוני על כלי דם קטנים ולהגברת ההתכווצות של שריר הלב. כך, במשך השנים, עלייה במשקל מלווה ביתר לחץ דם. כאשר תפקודי הכליות יורדים, מתפתחת אגירת נוזלים ועלייה בנפח הדם, לכן בגיל מבוגר עלייה בלחץ הדם הסיסטולי היא תופעה שכיחה למדי. כתוצאה מכך, הכליות מייצרות מספר הורמונים הגורמים לתגובת שרשרת של המערכת האנדוקרינית ולאגירת מים, מלח ולהתכווצות של כלי דם היקפיים בגוף. במצב זה הכליות מפרישות את החלבון רנין (renin), אנזים שמיוצר כתוצאה מירידה בלחץ הדם בעורקים הכלייתיים, מירידה בריכוז הנתרן או בכלוריד בדם או בנוכחות של סטרס.
החלבון רנין מתפרק בדם, וחלק ממנו הופך לחלבון בשם אנגיוטנסין I (angiotensin I). חלבון זה מתחבר לתאי אנדותל בכלי הדם ובריאות, ובהשפעת האנזים אחר בשם ACE((angiotensin Converting Enzyme) האנגיוטנסין I הופך לחומר פעיל בשם אנגיוטנסין II. חלבון זה הוא חומר פעיל מאוד, הגורם להתכווצות של כלי דם קטנים בגוף ובכליות ולאגירת נתרן ומים. מצד שני, האנגיוטנסין II מפעיל את ההורמון אלדוסטרון (aldosterone), המופרש בבלוטת יותרת הכליה, פועל בכליות וגורם לאגירה נוספת של נוזלים ומלח ולצימאון. כך, לחץ הדם עולה כתוצאה מעלייה בנפח הדם בגוף ובהתכווצות של כלי דם קטנים.

גורמים רלוונטיים אחרים שיכולים לגרום לעלייה בלחץ הדם:
עודף משקל, מחלת סוכרת ורמה גבוהה של אינסולין: עודף משקל גורם לכ-75-65% מהמקרים של יתר לחץ דם. עודף משקל מעלה את לחץ הדם על ידי עלייה בספיגת המים בכליות ואגירת מים ומלח, הפעלה של מערכת העצבים בבלוטת יותרת המוח ולהפרשה של אפינפרין, המפעיל את המעגל רנין->אנגיוטנסין II->אלדוסטרון. בנוסף, רקמת השומן לוחצת על כלי דם הקטנים ומגבירה את ההתנגדות לזרימת הדם. רמה גבוהה של אינסולין משתתפת בתהליך של הגברת התנגדות זרימת הדם בכלי הדם ועלייה בלחץ הדם, מכיוון שהוא הופך את העורקים לגמישים פחות. ירידה במשקל מסייעת רבות לאיזון של לחץ הדם.

  1. מחלות אנדוקריניות: נוכחות של מחלות אחרות כגון תת-פעילות של בלוטת התריס, יצור מוגבר של ההורמון קורטיזול, או של ההורמון אלדוסטרון, כולם מביאים למצב של עלייה הדרגתית במשקל ואגירת מים.
  2.  תרופות: גלולות למניעת היריון והורמונים סינתטיים, טיפול בקורטיזון, טיפול בנוגדי דלקת מסוג NSAID או COX להרגעת הכאבים, עלולים להשפיע על פעילות במערכות הורמונליות בגוף.

הגישה לטיפול ביתר לחץ דם צריכה להיות מכוונת לתקן סיבות נוספות של המחלה:

  1. בעניין זה האנדותל ממלא תפקיד חשוב בדרגת ההתכווצות של כלי דם קטנים מכיוון שהוא מייצר גז בשם חנקן חמצני ( nitric oxide– NO), שמרחיב את הקוטר של כלי דם הקטנים. כאשר אנו מגיעים לגיל מבוגר, האנדותל מייצר פחות חנקן חמצני, וכך הופעה של לחץ דם גבוה בגיל זה היא תופעה שכיחה נוספת כי העורקים הקטנטנים נוטים להתכווץ בגלל הגורמים שתיארנו קודם. עקב ירידה בייצור של חנקן חמצני באנדותל העורקים אינם יכולים להתרחב. תופעה זאת נקראת בז'רגון הרפואי אי-תפקוד האנדותל (endothelial dysfunction). מצב נוסף הוא מצב שבו לחץ דם גבוה פוגע עוד יותר בתפקוד של האנדותל בגלל הצטברות של שומנים מתחת לשכבתו, הגורמת לירידה בגמישות של העורקים (איור 1).
  2. שינויים הורמונליים וגנטיים בהשפעת המזון: כפי שתיארנו בפרק 2, רמת ההורמונים השונים בגוף יורדת עם הגיל, ורמתם בדם מושפעת בין היתר מסוג המזון. ההורמונים אסטרדיול, פרוגסטרון,

איור 1 – שרטוט המראה את הירידה ההדרגתית של ה-Nitric Oxide עם הגיל, המלווה בחוסר גמישות של העורקים בגלל הצטברות של שומנים שיכולים לחסום את העורק ((https://en.wikipedia.org/wiki/Atherosclerosis
טסטוסטרון, IGF– ואפינפרין הם בעלי קולטנים באנדותל ובדופנות העורקים. לכן הורמונים אלה יכולים להשפיע על מתח השריר בכלי הדם ולקבוע את דרגה ההתנגדות של העורקים לזרימת הדם.

קיימים גורמים נוספים על אלה שתיארנו המסייעים להתפתחות של יתר לחץ דם, אולם הם ניתנים לשינוי על מנת למתן את השפעתם על לחץ הדם:

  1. צריכה מוגברת של מלח: הרגל זה משפיע על התכווצות של כלי הדם בגלל עלייה בנפח הדם ופעילות של מערכת העצבים. לכן המטופלים ביתר לחץ דם צריכים להפחית את צריכת המלח לפחות מ-2.4 גרם ליום;
  2. צריכה נמוכה של אשלגן: רמה מתאימה של אשלגן עוזרת לאזן את ההשפעה היפרטנסיבית של המלח. המינון היומי של אשלגן הוא 3.0-1.8 גרם בטבליות, בעיקר לאנשים הנוטלים משתנים;
  3. סטרס: מצב של סטרס ממושך גורם להתכווצות של כלי דם בהשפעה של ההורמון אפינפרין;
  4. חיי בטלה, עישון, ושתייה מופרזת של אלכוהול: כל הגורמים האלה ידועים כמשפיעים על ערכים של לחץ דם. יש לציין שכמות קטנה של אלכוהול מרחיבה את כלי הדם ומסייעת למניעת מחלות קרדיו-וסקולריות;
  5. רמה נמוכה של ויטמינים D ו-K: רמה תקינה של ויטמין D מורידה את רמה הרנין (renin), האנזים שגורם להתכווצות של כלי דם. הוא גם בעל השפעה אנטי-דלקתי ומגן על האנדותל. ויטמין D מוריד את לחץ הדם במידה קלה. רמה נמוכה של ויטמין K גורמת לשקיעת סידן ברבדים של כולסטרול מתחת לאנדותל, לנוקשות של העורקים ולעלייה בהתנגדות העורקים העקיים לזרימת הדם, מרכיבים שתורמים לעלייה נוספת בלחץ הדם.

מה הם הערכים הנורמליים של לחץ דם?
המוסד הרפואי הגדיר לחץ דם כתקין אם הוא עד 139/89 מ"מ כספית, אולם בשנת 2006 פנל של מומחים קבע שהלחץ התקין צריך להיות 129-120 מ"מ כספית ללחץ הסיסטולי ו-84-80 מ"מ כספית ללחץ הדיאסטולי. מעבר לערכים אלה נמצאה שכיחות הולכת וגדלה של אירועים קרדיו-וסקולריים ביחס ישיר לעלייה בלחץ הדם. לכן, כאשר הערכים של לחץ הדם נמצאים מעל 130/85 חייבים להתחיל בטיפול תרופתי ראשוני, יחד עם תיקון של גורמים שניתן להשפיע עליהם:

  1. טיפול תרופתי ראשוני:
  1. משתנים: מפחיתים את נפח הדם על ידי הגברת כמות השתן. יש להביא בחשבון שתרופות אלה גורמות לירידה ברמת הנתרן והאשלגן בדם, מעלות את רמת הסוכר ועלולות לגרום להתקפי שיגרון (כאבים במפרקים). לכן מומלץ לקבל כדורי אשלגן במינון של 3.0 גרם ליום ולהפחית את צריכת הפחמימות והמלח.
  2. חוסמי בטא: תרופות אלה חוסמות את הקולטנים המופעלים על ידי ההורמון אפינפרין, ולכן התגובה לטיפול בחוסמי בטא מתבטאת בדופק אטי ולהרפיה בהתכווצות שריר הלב, שני גורמים המובילים לירידה בתפוקת הלב ולירידה בלחץ הדם. תופעות הלוואי הן חוסר יציבות ברמת הסוכר בדם בחולים סוכרתיים, עלייה בטריגליצרידים, ירידה בכולסטרול HDL, דיכאון, עייפות וירידה בחשק המיני.
  3.  חוסמי תעלות סידן: כדי ששריר הלב יוכל להתכווץ הוא זקוק לכניסה של סידן דרך תעלות הסידן, הנמצאות בו. בנוסף, קיימים מעברים של סידן גם בשריר החלק בכל עורקים. תרופות החוסמות את תעלות הסידן, משפיעות על התכווצות של שריר הלב ומשיגות הרפיה בהתכווצות העורקים ושריר הלב. שתי פעולות אלה מביאות להורדת לחץ הדם. תרופות אלה גורמות לבצקות ברגליים, לסומק בפנים ובצוואר, לסחרחורות ולעייפות.
  4. מרחיבי כלי דם: אלה תרופות שמגדילות את הקוטר של העורקים כך שהן מפחיתות את ההתנגדות לזרימת הדם ואת לחץ הדם. התרופות מיועדות לחסום את הפעולה של האנזים Angiotensin-converting-enzyme (ACE) ולמנוע את הייצור של אנגיוטנסין II ואת ההתקשרות של החומר לקולטנים בכלי הדם. הן מונעות התכווצות של העורקים הקטנים ואת העלייה בלחץ הדם. התרופה יכולה לגרום לסחרחורות, לעייפות, לכאבי ראש ולשיעול.

קיים סוג שני של מרחיבי כלי דם החוסמים את הקולטנים של אנגיוטנסין II, הנמצא בכלי הדם עצמו, וכך מונעים את התחברותו לקולטן. כך הם גם מונעים את ההתכווצות של כלי דם ומורידים את לחץ הדם. תרופות אלה נקראות angiotensin receptor blockers (ARBs). הן עלולות לגרום לעלייה ברמת האשלגן בדם ולכאבי ראש.
תרופות להרחבת כלי דם מועילות מאוד מכיוון שבנוסף להשפעה על הורדת לחץ הדם הן פועלות כנוגדי-חמצון ומבטלות תהליכים דלקתיים. כך הן מאריכות את החיים ב-28%. תופעות הלוואי שלהן בדרך כלל קלות.
במחקר אחד הראו שנטילה תרופות להורדת לחץ דם לפני השינה אפקטיבית יותר בהורדת לחץ הדם מאשר תרופות שנוטלים בבוקר, אחרי השינה. בקבוצה הראשונה לא רק שלחץ הדם היה יותר נמוך במשך הלילה, אלא גם באופן משמעותי במשך היום, לעומת הקבוצה שנטלה את התרופות בבוקר. רצוי למדוד את לחץ הדם מספר פעמים במשך היום, ובמידת הצורך ליטול מנה נוספת של התרופה כדי לאזן את לחץ הדם לערכים נורמליים. תצפית זאת חשובה מאחר שלחץ דם יציב יותר מוריד את הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים באופן משמעותי.

  1. טיפול דיאטטי ושינוי אורח חיים

בנוסף לטיפול תרופתי ראשוני, יש להתחיל בדיאטה המתאימה להורדה במשקל ולדאוג לשינוי משמעותי בהרגלי החיים שלנו, כפי שתיארתי בפרק 4. אנו יכולים לאזן את לחץ דם ולהפחית את התרופות אם נשנה את שני הפרמטרים האלה.
ההמלצות המשמעותית ביותר להורדת לחץ הדם הן:

  1. הורדה במשקל: הורדת המסה של השומן והמשקל היא משימה חשובה ביותר. בפרק 4 הסברתי איך ניתן לרדת במשקל על ידי הפסקה באכילת פחמימות, מתוקים, בצקים וכו'. כדאי להתרכז באחת הדיאטות שתיארנו במשך תקופה ארוכה. הדיאטה צריכה להכיל מעט מלח. אחרי הכנה של עשרה ימים של דיאטה דלת פחמימות, אנו עוברים לדיאטת הכנה לפעילות גופנית שתיארנו בפרק 5. כאשר אנו יורדים 10 ק"ג במשקל, לחץ הדם יורד ל-20-5 מ"מ כספית סיסטולי. דיאטת DASH, המיועדת להורדת לחץ הדם גבוה, מורידה את לחץ הדם בטווח שבין 14-8 מ"מ כספית. דיאטה זו דלה בפחמימות, עשירה בסיבים תזונתיים ומתמקדת בירקות, פירות, גרעינים וכמות קטנה של מוצרי בשר. דיאטת פלאו גם היא אפקטיבית.
  2.  
  3. פעילות גופנית: בפרק 5 תיארנו את תכנית המאמץ. כאמור, אני ממליץ על פעילות יומיומית של (30-20 דקות של פעילות אירובית – הליכה, רכיבה על האופניים, שחייה וכו'), שלושה ימים בשבוע פעילות אנאירובית של 30-20 דקות עם הדיאטה חלבונית שתיארתי. כך ניתן לעלות את הרמה של ההורמון IGF-1 ושל הטסטוסטרון. 30-20 דקות ביום של פעילות גופנית, במקום לשבת בכורסה, יגרמו לעלייה בייצור של החנקן החמצני (NO), המרחיב את כלי הדם ומוריד את לחץ הדם בטווח של 10-5 מ"מ סיסטולי. זו היא שיטה יעילה ביותר להורדת לחץ הדם.
  4.  
  5. איזון הורמונלי: על מנת לבצע פעילות גופנית, להעלות את חילוף חומרים, לרדת במשקל ולשפר את הפעילות של האנדותל המייצר NO, אנו צריכים לאזן את המערכת ההורמונלית. זאת מכיוון שבאנדותל נמצאים קולטנים רבים של הורמוני מין, אשר מרחיבים את כלי הדם. אנו צריכים לדאוג לפעילות גופנית אפקטיבית, כפי שהסברנו בפרק 5. במקרה הצורך ולפי התוצאות של בדיקות הדם, לפעמים נדרש טיפול הורמונלי חלופי המכיל הורמונים טבעיים של אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון והורמון T3, לפי הצורך. מחקרים רבים הראו שטיפול הורמונלי חלופי בהורמונים טבעיים, בנשים ובגברים בגיל המעבר, מוריד משמעותית את הערכים של לחץ הדם ואת המשקל. אצל גברים מבוגרים רמת הטסטוסטרון בדרך כלל נמוכה ונמצאת בקשר ישיר עם עודף משקל, הגורם לעלייה בלחץ הדם ולסיכון גבוה למחלות לב. רמה הטסטוסטרון אצל גבר מבוגר צריכה להיות בגבול העליון של הנורמה.
  6.  
  7. תוספי תזונה: התוספים שמורידים את לחץ הדם הם מגנזיום במינון של 500-300 מ"ג ביום, אשלגן במינון של 3-2 גרם ליום, קו-אנזים 10Q במינון של 200 מ"ג ליום, ויטמין C במינון 2,000 מ"ג, אומגה 3 כ-2 גרם ליום, ויטמין K2 במינון של 100-80 מ"ג ביום וויטמין – D 5,000 יחידות ביום.
  8.  
  9.  עלייה ברמת החנקן החמצני: עם הגיל רמת החנקן החמצני יורדת בגלל השפעה של כולסטרול ה-LDL על האנדותל. מרבית המחלות הכרוניות שפוקדות את האדם, כגון סוכרת, טרשת עורקים, יתר לחץ דם, אלצהיימר, אי-ספיקת כליות וסרטן, מעידות על מחסור בחנקן חמצני. הגישה הטובה ביותר לייצוב לחץ הדם היא להשיג ייצור מוגבר של חנקן חמצני באנדותל כדי להרחיב את כלי הדם באופן טבעי ולהוריד את לחץ הדם. לפי ד"ר נתן בריאן (Bryan), ניתן להגיע למצב זה על ידי שילוב של תזונה נכונה, תוספי תזונה ופעילות גופנית.
  10. התזונה צריכה להיות מורכבת מהמזונות הבאים: יש להרבות בירקות המגבירים את ייצור החנקן החמצני בגוף כגון (בסדר יורד) קייל, שורש סלק, עולש, ארוגולה, תרד, כרוב סיני וחסה. בנוסף גם אגוזים, ברוקולי ופלפל צ'ילי חריף יכולים להעלות את הרמה של החנקן החמצני מכיוון שהם מספקים את חומר הגלם לייצורו – ניטרט (nitrate). דג סלמון מספק את החומצה האמינית ארג'ינין (arginine) – חומר גלם נוסף לייצור חנקן חמצני. גם דיאטה ים-תיכונית ודיאטת DASH מספקות את חומר הגלם לייצור החנקן החמצני. השלב הבא הוא לעורר את האנזים Nitric Oxide Synthase לייצר את החנקן החמצני על ידי נטילת של שלושה גרם של ויטמין C ביום.
  11.  

ליעוץ נוסף יש לפנות ל ד"ר א. ארידיטי במייל alexrdt1@gmail.com